בזמן התלמוד היו חילוקי דעות רבים בין בית שמאי (תלמידי שמאי הזקן) לבין בית הלל (תלמידי הלל). ברוב המקרים נפסקה ההלכה כבית הלל. עד כדי כך, שנאמר: "(דברי)בית שמאי במקום (דברי) בית הלל – אינה משנה"!
 
המקובל הנודע מצפת האר"י (האלוקי רבי יצחק (לוריא)) הקדוש אומר, כי פסיקה זו היא זמנית בלבד. לעתיד לבוא, לאחר שיתחדש מוסד הסנהדרין (בית הדין התורני העליון של עם ישראל), יגיעו חכמי הסנהדרין להכרה מחודשת ויפסקו הלכה בכול כדעת בית שמאי. את דבריו הוא מבסס על לשון המשנה: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים... זו מחלוקת הלל ושמאי". חז"ל מבטיחים קיום לשתי הדעות החולקות, בו בזמן שההלכה נפסקה רק כדעת בית הלל?! מוכרחים אפוא לומר כי תגיע עת בה יינתן קיום לדברי בית שמאי – והעת הזו היא עת הגאולה.
 
להלן דוגמאות של הלכות מצויות, שתשתנינה בזמן הגאולה בעקבות התחדשות הפסיקה:
 
קידוש: בברכת הקידוש בליל שבת אנו מברכים שתי ברכות – "בורא פרי הגפן" ו"מקדש השבת". כיום מקדימים לברך "בורא פרי הגפן" לפני "מקדש השבת", כדעת בית הלל (על פי הכלל "תדיר (ברכת היין, שיכולה להיאמר בכל יום) ושאינו תדיר (ברכת הקידוש) – תדיר קודם). אבל בזמן הגאולה תהיה ההלכה כבית שמאי וברכת הקידוש, שהיא הסיבה שמפניה שותים יין ומברכים עליו, תיאמר קודם לברכת "בורא פרי הגפן" (שינוי דומה יתחולל גם בקידוש של חג).
 
הבדלה: כיום, נוסח הברכה על נר ההבדלה הוא "בורא מאורי האש", בלשון רבים, כדעת בית הלל (כיון שיש באש כמה גוונים). לדעת בית שמאי יש לברך "שברא מאור האש" (כיוון שבכללות יש לאש גוון אחד) וכך נברך בזמן הגאולה.
 
הפעלת ממטרות (וכדומה) מערב שבת: כיום, מותר להפעיל ממטרות בערב שבת במטרה שהן תשקינה את הגינה גם בשבת. לדעת בית הלל, איסור ההשקיה (או כל איסור-שבת אחר) חל במקרה שהאדם מבצעו במו ידיו (או על-ידי בהמותיו), אך אין שום איסור בכך שחפציו (כמו ממטרות) מבצעים מאליהם פעולה כזו. אולם לדעת בית שמאי, חלים איסורי השבת חל גם על חפצי האדם, וכך ננהג בגאולה.
 
ראש השנה לאילנות: כיום אנו מציינים את ט"ו בשבט כראש השנה לאילנות, כדעת בית הלל (חישוב שנות האילן קובע בדיני מעשרות, ערלה ועוד). בגאולה נציין את א' בשבט כראש השנה לאילנות, כדעת בית שמאי.