נאמר  בגמרא: "אמר הקדוש-ברוך-הוא: עליי לשלם את הבערה שהבערתי! אני הצתי אש בציון, שנאמר: 'ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה' (איכה ד, ט), ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר: 'ואני אהיה לה חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה' (זכריה ב, ט)".
 
דברים אלה מופיעים כפירוש לפסוק בתורה "כי תצא אש... שלם ישלם המבעיר את הבערה". בפסוק זה קיימת לכאורה סתירה: מהמילים "כי תצא אש" משמע כי מדובר באש שיצאה מעצמה, ואילו מהמילים "המבעיר את הבערה" משמע כי זו הצתה שמישהו ביצע בכוונה! ומסביר מהרש"א, כי על פי הגמרא, המייחסת את הפסוק לשרפת בית-המקדש, הכול מובן: אכן יש מצית לאש – הקדוש-ברוך-הוא, אך זה בא כתוצאה בלתי נמנעת מחטאי בני-ישראל. כך שמצד אחד יש לאש מבעיר, אך  מצד שני זו כביכול להבה שפרצה מאליה.
 
מכל מקום, לגבי חובת התשלום והבנייה שלאחר החורבן, לוקח הקדוש-ברוך-הוא את מלוא האחריות על עצמו: "אמר הקדוש-ברוך-הוא... לשלם כאילו הוא המבעיר". הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו ישוב ויבנה את בית-המקדש עם אותן להבות רוחניות שהביאו לחורבנו ("ואני אהיה לה חומת אש"). ובלשון מהרש"א: "בו בדבר שמכה הוא מרפא. וכן ייסד הפייט: 'וממכה עצמה מתקן רטייה'".
 
חשוב לציין, כי במילים "חומת אש" אין הכוונה לחומה ממש, שכן מספר פסוקים לפני כן אומר הנביא "פרזות תשב ירושלים", כלומר שירושלים תהיה עיר מפורזת ללא כל חומה. כוונת הדברים היא לומר, כי בזמן הגאולה תהיה ירושלים מוגנת מכל חשש סכנה, כאילו היא מוקפת בחומת אש.
 
בתורת החסידות ישנו הסבר נוסף ל"חומת האש": אש מטבעה עולה כלפי מעלה. לכן היא מסמלת דרגות רוחניות גבוהות ונעלות במיוחד. לעתיד לבוא, גם המדרגות האלוקיות הנעלות ביותר תשכונה בירושלים באופן קבוע ואיתן כחומה בצורה (וישנם הסברים נוספים).