הסנהדרין היא הסמכות התורנית העליונה בעם ישראל. חברי הסנהדרין (71) צריכים להיות תלמידי חכמים מופלגים ובעלי כישורים ותכונות מיוחדים, ובין השאר, נדרש מהם להיות בקיאים ברוב השפות המדוברות, כדי שלא יצטרכו לשרות מתורגמנים.
 
כאשר מתורגמן מעביר את דברי המתדיינים אל הדיינים, הוא עשוי לא לדייק ולגרום להבנה מוטעית, שתוביל לפסיקה לא נכונה. בעיה נוספת שעשויה להיווצר (לפי כמה פוסקים) היא האיסור של שמיעת 'עד מפי עד': עדות צריכה להימסר בבית-הדין מכלי ראשון – כלומר, מאלו שראו בעצמם ולא מאלו ששמעו את הסיפור מפי העדים. לפיכך נדרש מחכמי הסנהדרין להבין בעצמם את מה שאומרים לפניהם הצדדים המתדיינים ועדיהם.
 
קרוב לאלפיים שנה (בערך מאז חורבן הבית) אין בעם ישראל סנהדרין. בגאולה השלמה, תשוב להיות סנהדרין (לדעת הרמב"ם זה יקרה עוד לפני הגאולה, על פי הפסוק "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה, אחרי כן ייקרא לך עיר הצדק" (ישעיה א, כו)), ולפי האמור, יצטרכו החברים בסנהדרין להיות בקיאים בשפות רבות מאוד – בכל שפה שדוברים יהודים מכל מקום בעולם, העשויים לבוא לפניהם לדיון.
 
יותר מכך: בחזון אחרית הימים מתואר, כי גם גויים יבואו להישפט לפני ראש הסנהדרין (המשיח): "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים" (ישעיה ב, ד). אם דיונים אלה יתקיימו בנוכחות מליאת הסנהדרין, הרי שחכמי הסנהדרין כולם יצטרכו להבין את כל השפות, כדי להיות מוכנים לדיון בכל שפה שהיא!
 
(הרבי מליובאוויטש מלך המשיח אומר כי גם השאיפה שמגלים הגויים כבר היום לצדק וליושר באה כתוצאה מפעילות רוחנית של המשיח בעולם).
 
אם כי ייתכן שצורך השליטה בשפות רבות ייחסך מחכמי הסנהדרין: במקום אחר בנביאים מתואר כי לעתיד לבוא "אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם" (צפניה ג, ט). כלומר, כל העולם כולו ישוב לדבר בלשון הקודש – כפי שהיה לפני סיפור מגדל בבל ("ויהי כל הארץ שפה אחת" (בראשית יא, א)). אם חזון השפה האחת יתגשם עוד לפני כינון הסנהדרין, לא יצטרכו החכמים להכיר שפות נוספות.