יחזקאל הנביא עורך ברשימה מפורטת של קרבנות שיקריבו בבית-המקדש בגאולה השלמה. בין השאר הוא מציין: "וכבש בן שנתו תמים תעשה עולה להשם, בבוקר בבוקר תעשה אותו... עולת תמיד" (יחזקאל מו, יג-טו).
 
לדעת רד"ק (רבי דויד קמחי) מדובר בקרבן התמיד – אותו מקריבים בהתמדה, מדי יום, בבית-המקדש. וכמו שכתוב: "את הכבש האחד תעשה בבוקר" (במדבר כח, ד). אלא שעל קרבן התמיד נאמר, "שנים ליום עולה תמיד" (שם, ב). שני קרבנות יש להקריב מדי יום – אחד בבוקר ואחד בין הערביים – ואת קרבן בין הערביים לא מזכיר יחזקאל. אומר על כך רד"ק כי "נראה שלא ייעשה לעתיד אלא עולת הבוקר".
 
בספר 'מעשה רוקח' נכתב כי זו הסיבה שרבי יהודה הנשיא קרא למסכת העוסקת בסדר היום בבית-המקדש בשם 'תמיד', בלשון יחיד, ולא 'תמידים'. בכך נרמז כי בבוא העת יקריבו קרבן תמיד יומי אחד בלבד – בבוקר. יתכן שזו גם הסיבה שרק בתפילת שחרית אומרים: "יהי רצון מלפניך השם אלוקינו... שייבנה בית המקדש במהרה בימינו ונקריב לפניך קרבן התמיד". תפילת מנחה היא כנגד קרבן התמיד של בין הערביים, אותו לא יקריבו בזמן הגאולה, ולכן לא אומרים אז "שייבנה בית המקדש... ונקריב לפניך קרבן התמיד". 
 
בספר 'ברכת שמואל' מובאת גם סיבה לשינוי. בתורת הקבלה מבואר כי הבוקר והערב (בין הערביים) הם כנגד מידת החסד ומידת הגבורה. כאשר קורה לאדם דבר טוב ועליו לברך את ברכת 'הטוב והמטיב', אומרים כי הוא נהנה מהחסד האלוקי. כאשר קורה לו דבר שנתפס כלא טוב ועליו לברך 'דיין האמת', אומרים כי פגעה בו מידת הגבורה.
 
ההבדל בין שתי הבחינות הוא הסיבה לכך שמקריבים מדי יום שני קרבנות. אך לעתיד לבוא יברכו אך ורק 'הטוב והמטיב', משום שיתרחשו לאדם רק דברים שהם טובים (גם) בגלוי. ההארות האלוקיות תבואנה כולן לידי ביטוי בצורה טובה אחידה – ולפיכך גם יקריבו רק קרבן אחד בלבד.
 
אולם מפרשים רבים חולקים על הגישה האמורה, וטוענים כי הקרבן האמור הוא ייחודי לימים בהם יחנכו את בית-המקדש השלישי והוא יבוא בנוסף לשני התמידים אותם נחזור להקריב מדי יום. כך גם פוסק הרמב"ם להלכה: "כל שיעורי הנסכים האמורים בספר יחזקאל ומנין אותם הקרבנות... אין נוהגים לדורות... אבל דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו, כמו שהעתיקום מפי משה רבינו, אין להוסיף עליהם ולא לגרוע".