בית-המקדש נועד לשמש משכן לשכינה כאן בעולם, ומשכן לשכינה יכול (וצריך!) כל אחד מאתנו לבנות – בלבו פנימה. על ידי קיום התורה והמצוות אנו הופכים את עצמנו למציאות אידיאלית שתשרה בה השכינה, וגם בכך אנו ממלאים את מה שנאמר (שמות כה, ב): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כי הרי לא נאמר "ושכנתי בתוכו", בבית המקדש, אלא "בתוכם" – ללמדנו שהמטרה היא להביא להשראת השכינה בתוך כולנו, בתוכו של כל יהודי ויהודי.
 
מעבר לבנייה הרוחנית, מוטלת עלינו גם בנייה גשמית. ביחזקאל נאמר כי בתקופת הגלות משרה הקדוש-ברוך-הוא את שכינתו במיוחד בבתי כנסת ובתי מדרש המכונים בשם "מקדש מעט". ובלשון הנביא "ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם" (יחזקאל יא, טז). כך שהשתתפות (גם כספית) בבניית בתי-כנסת – מהווה בעצם בנייה של בית-מקדש מעט.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מדייק מדברי חז"ל, כי החשוב מכל בתי-הכנסת הוא בית-הכנסת שבו נמצא נשיא הדור ומפיץ משם תורה ויהדות לכל העם. בדורנו זהו בית-מדרשו של הרבי שבניו-יורק, המוכר בכינוי 770 – הבית שממנו קורן אורו של הרבי ומגיע לכל העולם.
 
פעולה נוספת שנחשבת במיוחד כבניית בית-המקדש היא לימוד הלכות המקדש. וכפי שנאמר במדרש "כל העוסק בתורת הבית כאילו בנאו". כלומר, הלימוד לא רק מזרז את בניית בית-המקדש אלא מהווה כביכול בנייה שלו.