האם תהיינה חתונות בגאולה השלמה? – מעיון במקורות עולה, כי בשלב הראשון של הגאולה יחול הכלל "עולם כמנהגו נוהג" גם על תחום הנישואין. וכדברי הנביא: "עוד יישמע בערי יהודה... קול חתן וקול כלה" (ירמיה לג, י-יא). אך בשלב מתקדם יותר בגאולה, לאחר תחיית המתים, יתכן שיחול שינוי:
 
במסכת ברכות נאמר: "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פרייה ורבייה, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנים מזיו השכינה". לדעת רוב המפרשים (ראב"ד, רמב"ן ועוד) העולם המדובר הוא העולם שלאחר תחיית המתים. ולפיכך, אם לא תהיינה אז פרייה ורבייה – לא יהיה לכאורה צורך בנישואין.
 
אך דעת הרמב"ם היא שהכוונה בדברי הגמרא הוא לגן עדן, בו אין תופעות גופניות. אבל לאחר תחיית המתים יהיו נישואין. על פי דעה זו, יש לדון האם כל בעל ואישה שיקומו בתחיית המתים יצרכו להינשא מחדש, מכיוון שהפטירה ניתקה את הקשר שביניהם, או שהקידושין שלפני תחיית המתים יהיו תקפים גם לאחר התחייה?
 
החיד"א (רבי חיים יוסף דויד אזולאי) דן במקרה דומה: אדם שנפטר ולאחר מכן קם לתחייה על-ידי נביא או צדיק (לדוגמה, בן השונמית שקם לתחייה על-ידי אלישע, או האמורא ר' זירא שקם לתחייה על-ידי רעהו רבה) – האם עליו לקדש מחדש את אשתו. מסקנתו היא שפטירה כזו אינה פטירה רגילה ולכן האישה נותרה מקודשת לבעלה.
 
משמע מדבריו, כי פטירה רגילה שאכן מתירה לאלמנה להינשא, מבטלת לחלוטין את הקידושין הראשונים, וגם אם האלמנה לא מימשה את ההיתר ולא נישאה לאדם זר – היא תצטרך להתקדש מחדש לאחר תחיית המתים.
 
אולם ישנם חולקים וסוברים כי בשונה מגירושין, אין פטירה נחשבת לפעולה שמנתקת קידושין, אלא מצב נתון, שכל עוד לא קיים בן הזוג מותר לאשתו להתחתן עם מישהו אחר. לפיכך, כל עוד לא נישאה האישה, ובעלה חזר – לאחר תחיית המתים – הקידושין הראשונים תקפים ואין צורך לערוך קידושין מחודשים.