נאמר בגמרא: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות... לפי שהעולם נידון אחר רובו (לכן יראה אדם עצמו כאילו כל העולם שקול כמחצה צדיקים וחסידים, ומחצה רשעים, וכאילו מעשיו שקולים כמחצה על מחצה. עשה מצווה אחת – נמצאו זכויותיו מכריעים ונמצא צדיק, ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים)... – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות".
 
כאשר מצטט הרמב"ם בהלכותיו את דברי הגמרא, הוא מוסיף כי במעשה הטוב האחד, גם "גרם לו ולהם (לכל באי העולם) תשועה והצלה".
 
מחובתנו לשוב ולהזכיר לעצמנו וגם לזולתנו בכל הזדמנות אפשרית, מה גדול כוחו של מעשה טוב אחד, אפילו כזה שנתפס אצלנו כקטן. הלוא אין לנו מושג אל מה בדיוק מצפה הקדוש-ברוך-הוא כדי להביא את הגאולה האמיתית והשלמה, וייתכן כי דווקא המעשה הטוב הקטן שמזדמן כרגע לפנינו – הוא זה שבקיומו תבוא הגאולה כאן ועכשיו!
 
המצוות מהוות מכנה-משותף לכל עם ישראל, למגדול ועד קטן. כי בעוד שבלימוד התורה קיים הבדל בין יהודי אחד לרעהו – יש מי שמחויב ללמוד כל היום כולו ויש מי שיכול להסתפק ב"פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית", וגם באיכות הלימוד יש פערים בין אדם לחברו – הרי שבקיום המצוות כל עם ישראל שווים. הפן המעשי של קיום המצוות מוטל על הפשוט שבפשוטים כמו על הרב הגדול שבישראל וגם אופן הקיום זהה אצל כולם.
 
ועוד: בלימוד התורה ישנם יהודים שלמרבה הצער מעולם לא למדו צורת אות. אך בקיום המצוות, לעומת זאת, אין ולא היה בעולם יהודי שלא קיים מצוות כלשהן, גם אם לא ידע שהן מצוות. למשל: כמו כיבוד אב ואם ועזרה לזולת.
 
מסיבה זו קבעו חז"ל את הקביעה הגורפת: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". "עולם הבא" כאן משמעותו לתקופת תחיית המתים, שבאה כשכר עבור קיום המצוות, ומכיוון שכאמור אין יהודי שלא קיים מצווה – לכן "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא".