המילה 'הלל' היא מלשון הילה, אור. על-ידי אמירת ההלל מושכים כביכול אור אלוקי עליון מלמעלה
מנהג ישראל לקרוא את פרקי ההלל בעיתויים שונים – וכמעט תמיד בימים ולא בלילות. אף על פי שהיממה היהודית נפתחת בלילה, ובתאריך בו קוראים הלל היה ראוי לכאורה לעשות זאת מיד בתחילת היממה – מכל מקום ממתינים עם הקריאה ליום.
הסיבה לכך היא משום שבבית-המקדש היו קוראים הלל רק בימים – בעת הקרבת הקרבנות שנערכה תמיד בימים ולא בלילות.
בעיתוי אחד ויחיד קוראים הלל בלילה – בליל חג-הפסח. בכל קהילות ישראל נהוג לקרוא את ההלל בתוך ההגדה, ומנהג החסידים אף לומר את ההלל בציבור – בתפילת ערבית של ליל החג.
הטעם לקריאה הייחודית קשור במשמעותם הרוחנית של ההלל ושל ליל חג הפסח. המילה 'הלל' היא מלשון הילה, אור. על-ידי אמירת ההלל מושכים כביכול אור אלוקי עליון מלמעלה, ואור זה ניתן אינו ניתן להשגה בלילה, בשעות החושך, אלא רק בשעות היום. לכן קוראים הלל תמיד ביום.
יוצא מכלל זה הוא ליל הסדר, עליו נאמר "לילה כיום יאיר". זהו לילה מיוחד במינו בו מאיר אור עליון, שגובר על החושך. בלילה זה החושך עצמו כביכול נהפך לאור, ולכן אפשר לומר בו הלל.
ליל הסדר הוא ליל הגאולה ממצרים. הגאולה ממצרים התאפשרה בזכות ההתגלות האלוקית הנשגבת שהתחוללה באותו לילה וגברה על החושך. אז זו הייתה התגלות חד פעמית, אך בגאולה הקרובה תהפוך ההתגלות הזו למציאות קבועה. בזמן הגאולה השלמה נחיה בקביעות במצב של 'לילה כיום יאיר'.
(התוועדויות כרך ל עמוד 218)