כל המצוות מברכים עליהם לפני העשיה, כדי להתקדש תחילה ולהודיע שאנו עושים את המצוה מפני ציווי ה'.

חוץ מטבילת הגר שמברך לאחר הטבילה, שהרי קודם הטבילה עדיין אין הוא יהודי, ואינו יכול לומר "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו" (ולכן תקנו כן גם בטבילות אחרות החייבות בברכה).

וכן ברכת נטילת ידים, שיש לברך לאחר הנטילה קודם הניגוב, כיון שלפעמים אין ידיו נקיות לפני הנטילה (ולאידך גם הניגוב הוא מצוה, ולכן גם זה נקרא עובר לעשייתן).

וכן ברכת הדלקת נרות שבת, שיש הנוהגות לברך לאחר ההדלקה, כי אם תברך קודם הרי כבר קבלה את השבת עם הברכה, ולא תוכל להדליק (ולכן מכסה את העינים ואינה נהנית מהאור עד לאחר הברכה, ואז הברכה היא לפני ראיית האור, שהיא עיקר המצוה).