עמלק היה נכדו של עשו הרשע. צאצאיו הם העמלקים שבאו להלחם בישראל בצאתם ממצרים. התורה צותה למחות את זכרו, עד שלא ישאר ממנו איש או אשה, ואפילו עולל ויונק או גמל וחמור. כמו כן נצטווינו לזכור תמיד את רשעותו ואת מעשיו הרעים. הזכירה בפועל נעשית בעיקר בחג הפורים בו קוראים בתורה על מלחמת עמלק הראשונה, ובשבת שלפני הפורים ("שבת זכור") בה קוראים בתורה את הציווי של זכירת ומחיית עמלק.
 
גדולי ישראל בדורנו השתמשו בהגדרה זו, גם לגבי הציווי שלא לשכוח את רשעותם של העם הגרמני הנאצי ימח שמם, שהשמידו ששה מליון מאחינו בני ישראל בדור האחרון, ה' יקום דמם, וכן לא לשכוח את הציווי למחות ולהשמיד את המחבלים הפלסטינים והעומדים בראשם ימח שמם, הטובחים בעמנו באכזריות נוראה אנשים נשים וטף.