לאחר לבישת הטלית ולפני התחלת תפלת שחרית, מניחים תפילין. מצוה זו מוטלת רק על הגברים מגיל 13 ואילך, והיא מסמלת את הכניסה לגיל מצוות.
 
למצוה שני חלקים: תפילין "של יד", ותפילין "של ראש". בכל אחד מהם יש "בתים", "פרשיות" ו"רצועות". הבתים עשויים מעור מעובד של בהמה כשרה, הם מרובעים וצבועים בשחור. מונחות בהם ארבע פרשיות מהתורה הכתובות על קלף: "קדש לי כל בכור" (שמות יג), "והיה כי יביאך" (שמות יג), "שמע ישראל" (דברים ו), "והיה אם שמוע" (דברים יא), שמדובר בהן על יחוד ה' ויציאת מצרים. בתפילין של יד הן כתובות על קלף אחד אשר מונח בתא אחד, ובשל ראש הן כתובות על ארבע קלפים ומונחים כל אחת בתא נפרד. (חכמי ישראל רש"י ורבינו תם, שחיו לפני כתשע מאות שנה, נחלקו אודות סדר כתיבת והנחת הפרשיות. ההלכה נפסקה כרש"י, אבל המהדרים במצוות מניחים גם "תפילין דרבינו תם").
 
את התפילין כורכים על היד והראש באמצעות רצועות, העשויות אף הן מעור בהמה כשרה וצבועות בשחור. את "של יד" על שריר הזרוע ביד השמאלית, כנגד הלב, ואת "של ראש" באמצע גובה הראש, כנגד המוח. זאת כדי שנזכור את יחוד ה' ושנשעבד את הנשמה שהיא במוח ואת תאוות ומחשבות הלב, לעבודת ה'. לפני הנחת התפילין של יד, מברכים: "ברוך.. אשר קדשנו במצוותיו וצונו להניח תפילין", ויש הנוהגים לברך גם על תפילין של ראש "ברוך.. וצונו על מצות תפילין". (על תפילין דרבינו תם אין מברכים כלל).
 
בזמן שהתפילין על האדם, חייב לנהוג בהם בקדושה גדולה, להקפיד על גוף נקי ומחשבה טהורה, ולשמור לבל יפלו חס ושלום מידיו.
 
אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירים רבים, והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא".   

הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א עורר ועודד את אנשי הצבא, להשתדל ביותר במצות תפילין, כיון שיש בה סגולות לאריכות ימים, להטלת פחד על האויבים, ולנצחון המלחמה באופן של "וטרף זרוע אף קדקד".