כבר במהלך השבוע הראשון התחלנו בפעילות שוטפת, מעבר להתארגנות הטכנית. הנחת תפילין, שיעורי תורה, ארוחות ערב ועוד.

באחד מימי השבוע בשעות אחר הצהריים יצאו הבחורים לסיבוב הנחת תפילין בגסט האוסים. בעוד הם צועדים, עצר לידם רכב וממנו ירד אדם שהציג את עצמו בשם ברק נחשון. הוא אמר שהוא גר בסרי לנקה ושמח מאוד לראות אותם, ונתן להם פתק עם שמו ומספר הטלפון שלו.

התקשרתי אליו והזמנתי אותו לבוא אלינו לשבת, ואכן בשבת הקרובה הוא הגיע במיוחד מקולומבו להיקדואה (מרחק שעתיים וחצי נסיעה) על מנת לעשות איתנו את השבת.

במהלך השבת הוא סיפר כי הוא גדל בלוס אנג'לס, ועוסק כבר הרבה שנים בתחום הטקסטיל, מתוכם כ-15 שנה בסרי לנקה, וב-7 השנים האחרונות הוא מתגורר בסרי לנקה בקביעות. הוא לא שמע מעולם על יהודים שגרים כאן, והיה מופתע מאוד לשמוע שיש בקולומבו כמה וכמה משפחות של יהודים.

במהלך הנסיעה שלו מחופשה בדרום בחזרה לביתו בקולומבו, ראה לפתע שני בחורים חרדיים. הוא היה בטוח שהוא הוזה מהחום, ולכן אפילו לא עצר. רק אחרי נסיעה של כמה דקות, ביקש מהנהג לחזור אחורה, ופגש את הבחורים.

סיפור מדהים הוא סיפר על הצונאמי שהיכה באי שנה קודם. הבית שלו נמצא ממש על החוף, ולמרות שהאיזור שבו הוא גר לא נפגע מאוד קשה, בכל זאת, הגלים הגיעו עד לגובה המזוזה שעל פתח דלתו ונעצרו שם...

אחרי הצונאמי, מאות הפליטים מהכפר הקרוב הגיעו אליו הביתה, והוא הלין אותם בקומה השניה, כי מהפחד, אף אחד לא הסכים ללון בקומה הראשונה.

אחרי יומיים, הוא השאיר את אחד מהבחורים שעבד אצלו עם ערימה של שטרות של 100$ לחלק לכל אחד, ונסע לתאילנד.

שמחנו מאוד לפגוש אותו, ואחרי שבת הוא חזר לביתו.

באותה שבת השתתפה גם מלכה באאזוב – בחורה ישראלית שעבדה כאן, וביום ראשון ביקשה שאסע איתה לביתה בקולמבו על מנת לקבוע לה מזוזה. הסכמתי, ואחרי שקבענו מזוזה הציעה שנקפוץ לבקר את ברק.

הגענו למסעדה שלו על חוף הים וישבנו איתו לשיחה ארוכה שאחריה הוא הזמין אותי לביתו שנמצא לא רחוק. כשהיינו אצלו בבית הוא אמר שנראה שאני מאוד טרוד, ורצה לדעת מה מטריד אותי. אמרתי לו את האמת, ששילמנו את כל הכסף שהיה לנו ולבחורים שאיתנו לשכר דירה, ונשארנו בלי כסף. הוא שאל כמה הסכום, ואמרתי לו שלחמשה חודשים שילמנו 3,500$. הוא עלה למשרדו בקומה השלישית, ואחרי כמה דקות חזר עם מעטפה ובה מלוא הסכום. הודיתי לו מאוד, והוא אמר שאחרי שתיגמר תקופת השכירות, נמשיך לדבר עם המשך תשלום השכר דירה.
 

♦ ♦ ♦
 

העונה הראשונה שלנו בסרי לנקה, היתה מאוד קשה מבחינה כלכלית. אחרי שסיימנו את העונה הראשונה חזרנו לארץ, וקיבלנו החלטה בהתייעצות עם הסמכות הרוחנית שלנו שעד שאין לנו גב כלכלי, אנחנו לא יכולים לחזור לשליחות.

באותם ימים נתן לי אחי שרגא תרומה של 3,500$, ואמר לי שניסע עם זה לסרי לנקה לעוד חודש, ואם עד שהכסף ייגמר נצליח למצוא תמיכה כלכלית, נמשיך הלאה, ואם לא, לפחות נדע שניסינו כל מה שביכולתנו. ואכן, בסוף חודש תמוז חזרנו לסרי לנקה בתקווה למצוא סידור כלכלי שיאפשר לנו להמשיך את השליחות.

כמה ימים אחרי החזרה פגשתי את ברק בביתו. הוא ניסה להבין למה התמהמנו בארץ כמה חודשים, ואני נאלצתי לספר לו עד כמה המצב הכלכלי היה קשה בעונה שעברה, ועל ההחלטה שקיבלנו בנוגע לתמיכה כלכלית. הוא הצטער מאוד שלא סיפרתי לו במהלך התקופה שום דבר, ואמר לי מיד שכל מה שיחסר לי בתקציב מידי חודש, הוא יכסה בעצמו.

בזכותו החלטנו להמשיך את השליחות...

במשך שנתיים הוא תמך בנו כלכלית, והיווה שותף פעיל בהקמה של בית חב"ד. לצערינו, לפני כשלוש שנים הוא סגר את עסקי הטקסטיל שלו כאן, ומאז אבד הקשר איתו.