אנסה להסביר בקצרה, מה מביא בחור ובחורה צעירים (23 ו-21), להחלטה הכל כך נחושה, שאת ביתם העתידי לא יקימו ב'חממה' המוכרת והאהובה, אלא בסוף העולם, רחוק מהמשפחה, מהקהילה, מהאפשרות להשיג מזון כשר, לגדל את הילדים במוסדות חינוך מתאימים עוד. חשוב להדגיש: למרות שלשנינו היה ברור שזה מה שאנחנו הולכים לעשות, לא היה לנו שמץ של מושג על מה זה אומר בפועל ועל ההשלכות של זה.

הרבי מליובאוויטש מלך המשיח חינך את חסידיו שהמשימה של דורנו היא להביא את הגאולה האמיתית והשלימה. אחרי כמעט אלפיים שנות גלות, הגיע הזמן. הדרך לכך, כרוכה בהקרבה אישית לטובת המשימה החשובה, ומתבצעת בנסיעה (אפילו) לקצה העולם, על מנת לתת להושיט עזרה לכל יהודי בכל צורה – גשמית או רוחנית.

החינוך העמוק הזה שהרבי נטע בנו, הוא זה שהביא אותנו להחלטה ברורה, שבעז"ה כשנקים את ביתנו, יהיה זה באופן כזה.

אחרי חתונתנו גרנו שנה ברמת אביב, שם אשתי המשיכה ללמוד, ואני במקביל ללימודים, ללמד במרכז 'ממעל ממש'.

בפסח 2004 נסענו למשך חמישה שבועות, להפעיל את הבית חב"ד ברישיקש שבהודו. 

אחרי שנה ברמת אביב עברנו לעיר הקסומה צפת, שם עבדתי במרכז 'אסנט', בהפעלת פעילויות רוחניות, ושם גם נולד בנינו הבכור – לוי'ק שיחיה.

מחפשים שליחות...

בשלב הזה התחלנו לחפש מקום לצאת אליו לשליחות.  מכיוון שהיינו קודם בהודו, ראינו את עצמינו ממשיכים שם, אך לצערינו, לא היה נראה שיש עוד מקומות בהודו שבהם יש צורך בבית חב"ד. המקום היחידי שהיה נראה לנו הוא ווראנסי.

ווארנסי היא אחת הערים הקשות ביותר בהודו. שם ההודים שורפים את הגופות שלהם ליד נהר הגנגס, והעיר כולה מסריחה מריח הגופות, זאת מלבד הזוהמה, החום והצפיפות שבעיר. מכיוון שכך, החלטנו להתייעץ עם ידידנו הרב מיכי יוספי, חסיד ברלסב שבעבר קיים פעילות בעיר.

התקשרתי למיכי, ושאלתי אותו מה נשמע עם הפעילות שלהם בהודו. עוד לפני שהספקתי להגיד לו מילה על ווארנסי, הוא אמר לי שהם מתכננים בעז"ה לפתוח שם בית קבוע בקיץ הקרוב (דא"ג, תוכנית שבסוף לא יצאה אל הפועל. לפני שלוש שנים הוקם שם בית חב"ד). אמרתי לו שבדיוק חשבנו על זה, אבל אם הם פותחים, כבר אין צורך. ואז מיכי אמר לי: "למה שלא תסעו לסרי לנקה?". אמרתי לו שאף פעם לא שמעתי את השם הזה, והוא ענה שזה אי ליד הודו, שהופך להיות מאוד פופולרי למטיילים ובעיקר לגולשים, מה גם שהרבה באים לשם ללמוד את הפלג המסוים של הבודהיזם ששולט במקום.

התחלנו לחפש באינטרנט מידע על סרי לנקה. המקום היחידי כמעט שבו אנשים כתבו, היה הפורום של למטייל, אבל רובם כתבו: "סרי לנקה היא לא הודו". אנחנו שרצינו פעילות בסגנון של הבתי חב"ד בהודו, חשבנו שאם סרי לנקה היא לא הודו, זה לא מתאים לנו.

אבל מכיוון שאפשרות יותר אטרקטיבית לא היתה, החלטנו לכתוב מכתב לרבי, ולשאול האם ל'ללכת על זה', או לא.

כתבנו מכתב, והנחנו אותו בין הדפים של הספר אגרות קודש. כשפתחנו, נמוגו הספיקות שלנו. הרבי כתב בין הדברים כך:

אחרי תשובת הרבי ההחלטה נפלה: בית חב"ד יקום בסרי לנקה.