בתורת הקבלה, חישוב והשוואת ערכן המספרי של אותיות, מילים או ביטויים, מסייע לרכוש תובנה לגבי הקשר שבין מילים ומושגים שעל פניהם נראים שונים ולא קשורים.
לכל אחת מעשרים ושתים אותיות האלף-בית העברי יש ערך מספרי, מה שמאפשר את תרגום האותיות והמילים למספרים. הטכניקה הזאת קרויה "גימטריא". ישנן מספר דרכים שונות לחשב את ערכה המספרי של אות או מילה וכדי להסביר את כולן יש צורך בספר שלם בפני עצמו[i]. השיטה שמשתמשים בה בדרך כלל קרויה "מספר הכרחי"[ii]. בשיטה זו ערך האותיות קבוע, לפי הסדר המקובל (כאשר לעתים מקבלות האותיות הסופיות, ךםןףץ, ערך שונה מהאות הפשוטה, על פי סדר הגיוני הממשיך את ערכי כב האותיות הפשוטות[iii]. אולם, בדרך כלל האות הפשוטה והאות הסופית נחשבות כאחת).
בתורת הקבלה, חישוב והשוואת ערכן המספרי של אותיות, מילים או ביטויים, מסייע לרכוש תובנה לגבי הקשר שבין מילים ומושגים שעל פניהם נראים שונים ולא קשורים. הנחת היסוד המובלעת בתוך השימוש בגימטריא היא ששויון מספרי בין מילים איננו מקרי. מאחר והעולם נברא על ידי הדיבור האלוקי, הרי שכל אות מייצגת כח יצירה שונה, ושויון מספרי של שתי מילים מגלה קשר פנימי בין כחות היצירה הגלומים בהן[i].
כדי לקבל טעימה מהאופן בו משתמשת הקבלה בשיטת לימוד זו נביא כמה דוגמאות, כשכל אחת מהן מיישמת את חכמת הגימטריא כדי לגלות אמת מסוימת בדרך יחודית.
הדוגמה הראשונה כבר הוזכרה: הערך המספרי של קבלה הוא 137. 137 הוא גם סכום המילים חכמה (73) ונבואה (64). מכאן שהקבלה כוללת את שני הכוחות – חכמה ונבואה. כפי שהתבאר למעלה באריכות, הקבלה הנה למעשה 'צאצא' רוחני של שתי המסורות האלו בלימוד התורה.
ודוגמה נוספת: קורה לפעמים שמילים או ביטויים השווים בערכם המספרי נראים כמתנגשים במשמעותם. לדוגמה, הערך המספרי של המלה שפל (מלשון שפלות וענוה) הוא 410. זהו גם הערך המספרי של גאות (מלשון גאוה). גאות ושפל, כשמדובר במי הים, הם זוג ניגודים לכל הדעות. במקרים כאלה שתי המילים באות לתקן או להשלים האחת את חברתה. כך, שפלות רוח הנה מצב קיומי (ויכולת, כפי שנראה בהמשך) שבכוחו לתקן את גאות האדם והתרכזותו בעצמו. יוצא ששפל וגאות משלימים זה את זה. הם שני הקטבים של אותו הציר, שני הצדדים של אותו המטבע.
אגב, אנשים רבים רואים את הגימטריא כדרשנות סתמית כי בטעות הם חושבים שאפשר להראות איך כל דבר שווה לכל דבר. כמובן שאין זה נכון. אמנם, ישנן גימטריאות שהמידע העולה מהן מועט. אך, באופן כללי, כל שויון בגימטריא הנו בעל משמעות. ככל שהגימטריא מפתיעה יותר, כך יתכן שתוכן המידע שהיא נושאת גדול יותר[ii].
גימטריא מפתיעה כזו היא השויון המספרי בין משיח (358) לנחש. הקבלה והחסידות מבארות את השוויון הזה באריכות, אך בקיצור נאמר שרק המשיח בעצמו יהיה מסוגל לערוך את המאבק הסופי עם הנחש הקדמוני (סמל היצר הרע), לכבשו ולהרוג את גילוייו החיצוניים, ובד בבד, להשתלט עליו, לביית אותו ולנצל לטובה את מהותו הפנימית.
יש גם גימטריאות רבות שהבנת פשרן דורשת יכולת ניתוח סימבולית. בגלל טבעה של הנבואה, לשון הנביאים רוויה בסמלים (בניגוד ללשונו הבהירה והפשוטה של משה רבינו בחמשה חומשי תורה). אי לכך, ובשל הצורך להביע ולהסביר במילים מושגים חסרי צורה או גוף, רוב המסורת הפרשנית ביהדות עשירה אף היא בסמלים.
לדוגמה, מאמרי חסידות העוסקים בנושא האהבה מצטטים מקורות תנ"כיים שונים כדי לזהות ולהבחין בין סוגים שונים של אהבה. ישנה אהבה אותה הנביאים מדמים למים, ישנה אהבה הדומה לרשפי אש ויש סוג אהבה אותו מדמים לתענוג. מים, אש ותענוג הם כמובן משלים סמליים. הם אמורים לתאר בדרך משל את אופיים השונה של סוגי האהבה השונים.
החסידות מסבירה כי אהבה טבעית – כלומר, תחושה של קירבה ומשיכה בין שתי נפשות או בין האדם לקונו – דומה למים. דוגמה לאהבה כמים היא האהבה שבין אח לאחותו. אהבה כמים קיימת תמיד בלב והיא אינה זקוקה ליותר מאשר מחשבה קצרה על מושא האהבה על מנת שתתעורר ותעלה אל המודעות. לעומתה, יש אהבה לה' הנמשלת לרשפי אש.
אהבה זו, כמו האהבה שבין בני זוג, מתעוררת על ידי התבוננות, ודוקא התבוננות באחדותו של הבורא ובכך שהוא יחיד ואין דומה לו. כל יהודי נצטווה להתבונן באחדות ה' לפחות פעמיים ביום, בעת קריאת שמע. קריאת שמע מתחילה בפסוק: "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[iii], והפסוק הבא כבר מגלה שתוצאת ההתבוננות באחדות ה' ("הוי' אלהינו הוי' אחד") היא אהבה לה': "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך".
והנה, את כל ההסבר הארוך הזה ניתן לרמוז בגימטריא אחת, המובאת אף היא בחסידות: ערך המילה שלהבת (737), כלומר אש, שוה לערכו של כל הביטוי "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"! חז"ל מלמדים כי כשאהרן הכהן הדליק את נרות המנורה במקדש, היה עליו לעשות זאת "עד שתהא שלהבת עולה מאליה"[iv]. בעבודת הנפש, אהרן מסמל את פעולת ההתבוננות המדליקה את אש האהבה לבורא בנשמות ישראל (הרמוזות בשבעת נרות המנורה[v]). עצם הדלקת אש האהבה בנפש, באופן שתהא "שלהבת עולה מאליה", באה מכח ההתבוננות ב"שמע ישראל וגו'"[vi]. גימטריא זו מלמדת כי דווקא אהבה כאש מתוארת כאהבה "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (כאשר שלוש דרגות האהבה רמוזות בשלושת גווני השלהבת[vii]), והיא פותחת פתח ראשוני להבנת מהות אהבה זאת.
כדובדבן, נוסיף שהערך של המלה המתארת את אחדותו ויחודיותו של ה', אחד, הוא בדיוק כערכה של המלה אהבה (13), מה שמרמז על קשר בין נושא ההתבוננות – אחדות ה' – לבין תוצאת ההתבוננות, אהבה[viii].
[i]. תניא, שער היחוד והאמונה, פרק א ופרק יב.
[ii]. בשל התחום הרחב של הגימטריאות השרוי בין החשובות והמפתיעות מאד לבין אלו שתוכנן זניח חשוב לדעת שלא כל גימטריא ראויה לעלות על שולחן מלכים (ו"מאן מלכי? רבנן!"). ההבחנה בין גימטריאות חשובות וראויות לבין גימטריאות טפלות ולא ראויות דורשת 'חוש' פנימי ונסיון רב בתחום זה (עם כל זה שגימטריא תלויה, לכאורה, רק בחישוב מספרי פשוט). אצל מי שאינו בעל חוש ונסיון, עיסוק מופרז בגימטריאות הוא בגדר בטול זמן (והשוה דברי הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם פי"ב ה"ב בנוגע למחשבי קצין).
[iii]. דברים ו, ד. [iv]. רש"י על במדבר ב, ח (עפ"י ספרא אמור יג).
[v]. ראה לקו"ת ריש פרשת בהעלתך.
[vi]. התבוננות בפסוק-מצוה מפי משה רבינו (שכלל עצמו עם עם ישראל, באמרו "הוי' אלהינו"), שגלגוליו הקודמים העיקריים לפי האריז"ל הם שת והבל (כרמוז בראשי התיבות של שמו – משה ר"ת משה שת הבל), אותיות שלהבת (הערך הממוצע של משה ושלהבת הוא ישראל – "שמע ישראל"). בספר יצירה (פ"א מ"ז) מופיע הדימוי של "שלהבת קשורה בגחלת". גחלת עולה אמת, בסוד "משה ותורתו אמת" (בבא בתרא עד, א), ואהרן לוקח ניצוץ משלהבת גחלתו של משה ומדליק עמו את נרות-נשמות ישראל עד שתהא שלהבת עולה מאליה (בסוד "אני אמרתי אלהים אתם", וראה בספר הטבע היהודי עמ' נז ואילך).
[vii]. "נהורא אוכמא" (הגוון הכחול-שחור הנאחז בפתילה), "נהורא חוורא" (גוון השלהבת הלבן) והילת האור המקיפה את הנר, וראה סוד הוי' ליראיו שער מו.
[viii]. כאשר הערכים של שתי מילים אלו, אחד ו-אהבה, מצטרפים יחד הם עולים 26, כמנין שם הוי' ב"ה.
[i]. והדברים יובאו בע"ה בספר ברכות בחשבון על פרשיות התורה, העתיד לצאת לאור.
[ii]. פרדס רמונים לרמ"ק שער ל פ"ח (וראה שם אודות שיטות חישוב נוספות).
[iii]. אז האות ץ סופית עולה 900, ואחריה חוזר הגלגל שוב לאות א, אותה מחשבים כ-1000 (כשם האות – אלף), בסוד "איכה ירדֹף אחד אלף" (דברים לב, ל). "איכה ירדֹף אחד אלף" (454) עולה "כח מעשיו" (תהלים קיא, ו; הובא ברש"י הראשון בתורה, בראשית א, א), רמז ל-כח האותיות הכלולות בחשבון זה (מ-א עד א), בסוד הפסוק "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" כאשר "ירדֹף אחד אלף", וד"ל. כח האותיות, הגלגל החוזר מ-א עד א, מצטיירות כמשולש של ז (ואין כאן המקום להאריך בריבוי הרמזים במשולש זה, שבמרכזו האות ע, מעין הישועה).
