על ידי שהעמיקו מחשבתם בהתבוננות במודלים אלה, הפכו המקובלים את המודלים הקבליים-התורניים לחלק אינטגרלי מתודעתם וכתוצאה מכך פיתחו את הקשר שלהם עם ה'
עתה אנו מוכנים טוב יותר להבין את המתודולוגיה של גדולי המקובלים, אשר ניסחו את התובנות שלהם בצורה של הקבלות. על ידי שהעמיקו מחשבתם בהתבוננות במודלים אלה, הפכו המקובלים את המודלים הקבליים-התורניים לחלק אינטגרלי מתודעתם וכתוצאה מכך פיתחו את הקשר שלהם עם ה' וגרמו לכך שמהות ה' תופיע באופן מובהק יותר בחייהם.
כפי שנאמר לעיל, אנו מוצאים את שורשי התבניות הקבליות כבר במקורות הכי ראשוניים שלה, אם כי היה זה האריז"ל שהביא את השימוש בהם למימוש מלא.
בתחלת ספר הקבלה הראשון, ספר יצירה, מתוארות שלוש התבניות הבסיסיות ביותר, המכילות ארבעה, עשרה, ועשרים ושנים מרכיבים[i]:
בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה הוי' צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא, וברא את עולמו בשלשה ספרים: בסופר וספר וספור.
עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות יסוד…
שם העצם של הבורא, שם הוי', מורכב מארבע אותיות המהוות את המודל הראשון. "שלושים ושתים נתיבות פליאות חכמה" המוזכרות בציטוט נחלקות לשתי תבניות: עשר הספירות (אותן נסקור בפרקים ו-ז) ועשרים ושתים אותיות האלף-בית (בהן יעסוק הפרק הבא). הספירות והאותיות יחדיו הן אבני הבנין בהן ברא הבורא, וממשיך לברוא מחדש בכל רגע ממש, את העולם הזה. כך, במשפט הפתיחה הזה מתוארים שלושת המודלים-תבניות הבסיסיים ביותר בקבלה:
· כדי לנתח ולסדר ענין ובו ארבע דרגות או ארבעה מרכיבים, משתמשת הקבלה בתבנית המוכרת ביותר של ארבע אותיות שם הוי' ב"ה (י, ה, ו, ה). כפי שראינו בדוגמה לעיל, שם הוי' משמש גם כמודל עבור מערכת בעלת חמשה מרכיבים (קוצו של י, י, ה, ו, ה)[ii].
· כדי לנתח ולסדר נושא בעל עשרה מרכיבים, משתמשת הקבלה בתבנית של עשר הספירות.
· עבור נושא שיש בו עשרים ושנים מרכיבים, התבנית המועדפת היא עשרים ושתים אותיות האלף-בית.
החלק השני במשפט הפתיחה של ספר יצירה מתאר את שלושת המודלים האלה בלשון סמלית כשלושה "ספרים". שלושת הספרים הקדמונים בהם ברא ה' את העולם – המכונים כאן "סופר", "ספר" ו"סיפור" – מקבילים לשלושת המודלים (של ארבעה, של עשרה, ושל עשרים ושנים מרכיבים) באופן הבא[iii]:
· ה"סופר" רומז לבורא, הוא הסופר הכותב כביכול את ספר הבריאה, אשר ארבע אותיות שמו העצמי, הוי', חתומות בכל רבדיה.
· ה"ספר" רומז לבריאה אשר מעוצבת בכל רבדיה על פי עשר הספירות. הספר ממנו 'הועתקה' הבריאה הוא התורה, שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא"[iv] – הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. מסיבה זו, אפשר למצוא את עשר הספירות מובנות בתוך כל פרט בתורה.
· "סיפור" הבריאה מסופר בעשרים ושתים אותיות האלף-בית, מה שאומר שלשון הקדש, לשון התורה, היא השפה האידיאלית לתיאור המציאות שלנו הרוחנית כמו גם הגשמית, הטבעית יחד עם האנושית.
בפרקים הבאים נפנה מבט מעמיק יותר לשלושת המודלים הבסיסיים האלה. נתחיל עם עשרים ושתים האותיות העבריות, אחר כך נפנה לעשר הספירות, ולבסוף (בחלק השלישי של הספר) נעסוק בארבע אותיות שם הוי' ב"ה (וגם בשמות ה' וכינוייו האחרים, אשר מקור כולם, בסופו של דבר, בשם העצם בן ארבע האותיות של הבורא).
[i]. המספרים 4, 10, ו-22 יוצרים סדרה ריבועית שבסיסה הוא 6. אם ממשיכים את הסדרה לפני ה-4 מוצאים שהסדרה משקפת את עצמה. הדבר רומז כי 4 אותיות שם הוי' ב"ה, 10 הספירות, ו-22 אותיות האלף-בית העברי משקפים את ההיבטים החופפים, אך הנסתרים, של המציאות.
[ii]. ראוי לציין כי גם הרמב"ם במורה נבוכים עוסק בהקבלות שונות, והמספר החביב עליו ביותר הוא ארבע – "ומספר הארבעה הזה הוא נפלא, והוא מקום ההתבוננות" (ח"ב פ"י).
[iii]. "סופר" "ספר" ו"סיפור" מכוונים בעצמם כנגד הקב"ה, התורה ועם ישראל, עליהם נאמר "קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל כולא חד" (ראה זהר ח"ג עג, א): הקב"ה הוא ה"סופר" של המציאות (והדבר מתבטא בשם הוי' ב"ה, המודל שכנגד ה"סופר"), התורה היא ה"ספר" של העולם (וכדלקמן בפנים, שהתורה היא ספר-שרטוט הבריאה) וה"סיפור" של כל הבריאה הוא חיי עם ישראל בכלל וחיי כל יהודי בפרט (והם ה"מדברים" שבבריאה, המדברים בלשון הקדש, שהיא המודל שכנגד ה"סיפור"). ורמז נאה: הוי'-סופר תורה-ספר ישראל-ספור עולה פה פעמים הוי', הכל נכלל בשם הוי' ב"ה.
[iv]. זהר ח"ב קסא, ב (וראה בסיפורי מעשיות לרבי נחמן מברסלב, מעשה מבעל תפלה, שם מוצגת התורה באופן ציורי כ"לאנד-קארט" – מפה של העולם כולו).
