"נולדתי בעיר הקודש טבריה" משחזר ר' אבישי אליהו איפרגון מכפר חב"ד, "בן זקונים למשפחת רבנים ומקובלים מיוחסת. מובן שגדלתי על ברכי התורה והמצווה. מצד אבי, משפחתי מתייחסת לרבה הראשי של טבריה שכיהן לפני כמאה שנה, ומצד אמי לרבנים המקובלים ממשפחת דהן המפורסמת (ראה מסגרת). אלא שרמת החינוך החרדי בטבריה הייתה נמוכה, ולכן נשלחתי לבית הספר הדתי-ממלכתי "תחכמוני" של תנועת "המזרחי", שם לצערי לימודי החול גברו על הקודש..." 

כבר מגיל צעיר, הראה אבישי נטייה חזקה ללימודים והשקיע בהם את כל מרצו, במיוחד אהב מדעים מדוייקים. בני משפחתו מעידים עליו, כי כבר מהרגע שבו למד לקרוא, החל "לבלוע" ספרים והיה מסיים לקרוא עד שלשה ספרים ביום! בספרייה העירונית של טבריה הכירו היטב את "תולעת הספרים" הצעיר. אבישי נבר בכל תחום אפשרי, עד שלבסוף סיים לקרוא את רוב הספרים בספרייה. הוא התמקד בעיקר בספרי היסטוריה וגיאוגרפיה, בספרי מתח וילדים, ספרות ושירה, וגם בספרי מדע הוא לא נמנע מלקרוא. ספרות קודש הוא לא מצא בספרייה, ולכן "קראתי שוב ושוב את הספרים שמצאתי בבית..." 

תאבונו לידע לא ידע גבולות, ומרוב שעמום הוא מצא את עצמו נובר גם במילונים, לא לפני שסיים לעבור על אנציקלופדיה שלמה... כישוריו בלטו לעין, וכך בכיתה ו' מצא את עצמו נשלח לבית-ספר למחוננים, אחד מתוך ארבעה בתי-ספר דומים בכל הארץ. הלימודים במקום היו במתכונת אקדמאית מובהקת והמקצועות שנלמדו שם, לא היו מביישים שום אוניברסיטה; אווירונאוטיקה, תורת היחסות של איינשטיין, פיזיקה גרעינית, שפות תכנות מחשבים, חשיבה מתמטית, ועוד.. 

האם זכור לך קשר כלשהו לחב"ד מאותה תקופה? 

"אמנם שמעתי בתור ילד על פעולות שונות של חב"ד בעיר, אך מעולם לא חשבתי להשתתף בהם. אבל בכל-זאת, מאורע יוצא דופן - שהייתי עד לו כאשר למדתי בכיתה ח' - נחרט בלבי עד היום. 

"בנה של אחת המורות הבכירות בבית-הספר נפל למשכב, והמורה נעדרה בתדירות מבית הספר. סדר הלימודים השתבש לחלוטין ובמקום ללמוד יצאנו לשחק הרבה בכדורגל. עברו מספר שבועות ואז החלה להסתובב שמועה בבית-הספר על החלמתו של הילד בנס גלוי לאחר קבלת ברכה מהרבי מליובאוויטש. 

"למרות שהייתי רגיל לשמוע סיפורי מופתים ממקובלים", ממשיך אבישי ומספר "לא הצלחתי להפסיק לחשוב על כך, שישנו צדיק שיושב במרחק של אלפי קילומטרים, שמסוגל בכמה מילים לחולל ניסים כל-כך גדולים. בתת-מודע שלי, ידעתי שאותו צדיק קשור לכולם, ואני מאמין שמאותו רגע ואילך החלה להיווצר אצלי התשתית להתקרבותי בעתיד לחב"ד". 

מה עבר עליך בתקופת התיכון? 

"התמזל מזלי, ובדיוק באותה תקופה שבה התחלתי ללמוד במגמה הפיזיקאלית-מתמטית בתיכון הדתי של טבריה, החל להיווצר תהליך של מעבר בבית-הספר, מתיכון-דתי לישיבה-תיכונית. מאחורי התהליך עמד מזכ"ל בני עקיבא, אברהם ליפשיץ, ובזכותו הוקדשו רוב שעות היום ללימודי גמרא, תנ"ך והלכה. הרוח הנושבת בישיבה, חינכה את תלמידיה לאהבת הארץ ועודדה המשך לימודים במוסד ישיבתי אבל תוך כדי תרומה משמעותית לצה"ל". 

אבישי הגיע לכיתה י"ב. מבחני הבגרות עברו עליו בהצטיינות יוצאת דופן, ובעזרת נקודות הבונוס הוא הגיע לממוצע מדהים של 75. 0! 1 

ימי התיכון נגמרו, ולאבישי נותרו מספר חודשים עד לגיוסו לצה"ל. הוא החליט לנצל את הזמן ולהקדיש את עצמו לפרויקט מקורי. במהלך לימודיו לבחינות במתמטיקה הוא שם לב לכך שספרי העזר וההכנה לבחינת הבגרות לוקים בחסר. הוא החליט אפוא לחבר ספר שבו ירוכזו כל מבחני הבגרות מעשרים וחמש השנים האחרונות, תוך שהוא פותר כל שאלה במגוון דרכים, ומקנה לתלמיד כלים חדשים להתמודדות עם בעיות דומות. מו"לים התלהבו מעבודתו של התיכוניסט הצעיר והציעו לו תמורה גבוהה, אלא שלבסוף הזמן אזל וההכנות המרובות לגיוס גרמו לכך שהספר למעשה לא יצא לאור. 

תחת מעטה חשאיות 

תהליכי האיתור לקראת-גיוס של הצבא, גילו את יכולותיו יוצאות הדופן של אבישי, והוא קיבל הזמנות להשתתף בקורסי מיון ליחידות-עילית כמו קורס טייס, קורס חובלים ויחידת 'תלפיות' - יחידה מסווגת המהווה את חוד החנית הטכנולוגית-מדעית של צה"ל. 

באופן אישי העדיף אבישי, להשתלב ביחידה קרבית יותר, וכך הוא הגיע ליחידה הייחודית שבה לבסוף שירת, המהווה חלק אינטגראלי מהמערך הצבאי הלוחם. לשאלתי, האם יוכל לפרט יותר אודות היחידה, מסביר אבישי, כי הדבר בלתי-אפשרי מטעמי בטחון שדה. 

למעשה, אבישי נטל לידיו תפקיד פיקודי רב-אחריות, ביחידה סודית שעסקה במערכות היי-טק ובמידע צבאי מסווג ביותר. רק היה זה טבעי לכישרונותיו, בהסתמך על המידע העצום שצבר בהיסטוריה, מזרחנות וגיאוגרפיה, ובמדעים מדויקים. 

כיצד נראו חיי הדת ביחידה? 

"נטלתי על עצמי את ארגון המניינים. מכיוון שרק דתיים מעטים שירתו ביחידה, סחבתי את החבר'ה לתפילות ולקידושים, הנחתי איתם תפילין, ניהלנו שיחות נפש רבות וב"ה הייתה לי הצלחה רבה. סידרתי את בית הכנסת, ואפילו זיכיתי פעם את מפקד היחידה במצות לולב, לראשונה בחייו". 

בכל אותה תקופה, למרות שלמעשה עסק ב'מבצעים', הוא לא היה חב"דניק וגם לא היה לו קשר לחב"ד. הקשר היחיד שלו התבטא בדאגה שאפפה אותו כאשר שמע על מצב בריאותו של הרבי. בעקבות בקשה שנשטחה בגיליון "שיחת השבוע" באותם ימים, החל להקפיד לומר מידי יום תהילים לרפואת הרבי. 

"אני זוכר את הדמעות והכאב שהציפו אותי כאשר שמעתי בדרכי לבסיס את השמועה על ג' תמוז. הדבר נגע ללבי והעציב אותי מאוד. אבל, כעבור שנתיים, בג' תמוז תשנ"ו, המצב כבר היה אחר לחלוטין. נכחתי בהתוועדות מרגשת עם הרב ירון נאמן בישיבת חב"ד בצפת, שהייתה מלאה בחיות ושמחה, אמונה ובטחון, בהתגלותו הקרובה של הרבי מלך-המשיח. עד היום אני זוכר את פרטי אותה התוועדות מיוחדת שנמשכה עד הבוקר. בעקבותיה, לראשונה בחיי, הסרתי את הכיפה-הסרוגה וחבשתי לראשי כיפה שחורה כ'תמים מן המניין', עליה נוסף במהרה גם הכיתוב "יחי אדוננו.." 

מה קרה באותן שנתיים, שגרם לך להתקרב לחב"ד? 

"התהליך החל כשנה וחצי לפני שחרורי מצה"ל. באותה תקופה השתחררתי הביתה פעם בשלשה שבועות, או אז הייתי מתפלל בבית-הכנסת הסמוך לביתי. אחד מאנ"ש בטבריה, דאג לפזר במקום גיליונות של "שיחת הגאולה" וכך נחשפתי לעובדה שעדיין משתמשים לגבי הרבי בתואר "שליט"א". היו שם סיפורים רבים על מי-המקווה בהם טבל הרבי וכמובן סיפורים מאגרות-קודש. 

"באותה עת הייתי מפקד יחסית צעיר, ביחידה סודית, וזה היה לא פשוט בכלל. הפעילות היית שוחקת, אינטנסיבית, מלאת אתגרים וקשיים, ובתנאי שירות קשים. בדרך כלל ישנו באוהלים, גם בקור העז של רמת-הגולן או בחום הלוהט של מדבר יהודה. כשקראתי על המופתים ב'אגרות-קודש' אמרתי לעצמי: 'החב"דניקים אומרים שהרבי הוא מלך המשיח. זה הגיוני. החלטתי שגם אני רוצה לקבל את ברכתו של הרבי, ובמוצאי-שבת הלכתי לבית חב"ד בטבריה שם פגשתי במספר מתפללים, ביניהם ר' יהושע טייב. התיישבתי אתו ויחד כתבנו לרבי. 

"כשפתחתי את התשובה באחד מספרי האגרות שהיו שם, קראתי את התשובה, והרגשתי שהרבי עונה בדיוק לשאלתי, מעודד ומחזק את רוחי. הדבר עודד אותי מאוד לנוכח התנאים הקשים בשירות הצבאי. מאורע נוסף התרחש בהשגחה פרטית בדיוק לאחר מכן: במשך מספר גיליונות, פורסם "בשיחת הגאולה" על כך שניתן להשיג את 'כרטיס הברכות' המכיל את חמש הברכות שיש לומר בראיית פני מלך המשיח. מבחינה טכנית, היה לי קשה לגשת ולהשיג את הכרטיס, אבל אחרי שראיתי את הפרסום כבר מספר פעמים, החלטתי שאני צריך להשיג אותו. באופן מופלא, מיד לאחר שקיבלתי את התשובה מהרבי, ניגש אלי אחד המתפללים והגיש לי את הכרטיס שאותו כה רציתי... ראיתי בתשובה המדויקת ובקבלת הכרטיס, השגחה פרטית מופלאה ומרתקת. 

"מיד התחלתי להבין שיש פה משהו, ועלי להתחיל להיכנס לעניינים ולבדוק ברצינות מה זה חב"ד ומהי חסידות, ובכך להעצים את הקשר שלי עם הרבי. סיכמתי עם ר' יהושע טייב ללמוד אתו חסידות בחופשות שהיו לי. 

"כאן החלה תקופה של חיפוש לעומק, למהות. תמיד שמרתי תורה ומצוות, ובכל-זאת הרגשתי שחסר לי הרבה. התחלתי בחיפוש מעמיק בספרי קבלה, ביניהם ספר הזוהר וכתבי האריז"ל; גם לא פסחתי על ספרי תיקונים-קבליים שונים. מאידך, העמקתי גם בלימודי הלכה. עברתי על כל ספרי ה"ילקוט יוסף" וה"בן איש חי", ובכלל השתדלתי לנצל כל דקה פנויה. באותה תקופה גם התחלתי לומר תיקון חצות. 

"ר' יהושע טייב עודד אותי בחיפושיי ובו זמנית דאג להעניק לי את האמונה הטהורה ורגש של 'התקשרות' לרבי מלך המשיח. כל אותה עת השתדלתי לחזור שוב ולכתוב לרבי, ובכל פעם זכיתי לתשובות ברורות וללא ספקות. שאלות רבות ששאלתי עסקו בעניינים מהותיים ביהדות. 

"בסמוך לתקופת שחרורי מצה"ל השתתפתי בכינוס התעוררות להבאת הגאולה שהתקיים בצפת, שם זכיתי לראות לראשונה בחיי וידאו מרבי מה"מ. לעולם לא אשכח, את התחושה שפתאום מילאה את לבי שהנה זה המלך, זה המשיח. בעקבות אותו כינוס, העמקתי את הקשר שלי עם חב"ד והתחלתי לשקוד בלימוד ענייני גאולה ומשיח מכל ספר שרק יכולתי למצוא". 

"אחריו צריך ללכת" 

הבסיס האיתן להתקרבותו של אבישי לחסידות, נבע דווקא מהעובדה שבראש ובראשונה הובהר לו כי הרבי הוא המשיח. "הידיעה כי הרבי הוא משיח, נתנה לי את הכוח לשנות כיוון. מיד הבנתי שאם הרבי הוא משיח, הוא בוודאי גם הצדיק הגדול ביותר, ואחריו צריך ללכת". גדולתם של רבנים נוספים, נתפסה כמכובדת, אבל רחוקה מגדולתו של מי שהוא המשיח. 

כאשר מועד השחרור מצה"ל החל להתקרב, נתקל אבישי בדילמה קשה. מצד אחד החלו לנקר בראשו מחשבות על ישיבה, ומאידך הוא עדיין חלם על אוניברסיטה. את התלבטותו הוא שטח בפני הרבי, וזכה לקבל את התשובה שתוכנה כי בני מרוקו צריכים ללמוד בישיבות חב"ד. בהמשך האיגרת, מסביר הרבי שקירבת בני מרוקו לחסידות נובעת מאמונתם הטהורה בצדיקים, דרכם השמחה, והעובדה שהם לומדים פנימיות התורה. שני הוריו של אבישי הם מעולי מרוקו, כך שלא נותרו מקום לספקות. זמן קצר לאחר השחרור הגיע אבישי לשבת בישיבה בצפת. 

"לאחר מכן באתי לשבועיים נוספים בישיבה, ובחודש אדר תשנ"ו נרשמתי לישיבה בצפת. בישיבה זכיתי 'להשתפשף' קצת באמונה טהורה ולהשיל מעלי את הלבושים של 'שוחר המדע הטכנולוגיה והידע', ולצעוד עם הרבי מה"מ יד-ביד עד שנעשיתי לבסוף בעזרת ה' לחסיד". 

האווירה, השמחה והחיות, והמסירות שהאירו בישיבה, עיצבו את דמותו של אבישי בשנים הבאות, כך שבשנת תשנ"ט הגיע לשנת "קבוצה" בבית-חיינו. בשנים אלו חדרה בו ביתר שאת, המסירות למילוי רצונו של הרבי בכל עניין ובעיקר בהפצת בשורת הגאולה בלהט. 

איך קיבלה המשפחה את השינוי שהתחולל בך? 

"הציפיות ממני היו גבוהות. הורי חלמו עבורי על עתיד אקדמאי בכיר, כך שאפשר להבין כיצד התקבל אצלם השינוי. הם היו פשוט המומים. עם הזמן הרוחות נרגעו והאמונה ברבי כמשיח חדרה גם בהורי. סיפרתי להם על מופתים רבים והסברתי להם בעדינות את עקרונות החסידות. אט אט החל השינוי להגיע גם אליהם, וכיום הם בעצמם מרגישים קשורים לחב"ד, לומדים חת"ת ורמב"ם ומשתתפים בפעילות בית חב"ד בטבריה". 

בהמשך הם אף זכו לראות ניסים גלויים מהרבי מה"מ, שקירבו אותם מאוד לחסידות. 

זוג מקרובי משפחתו של אבישי לא זכו מספר שנים להיפקד בזרע של קיימא. הם פנו לקבלת טיפול, אבל גילו שהעזרה המוענקת להם היא מינימאלית ולא רצינית. הסיבה לכך הייתה מזעזעת. הבעל היה חולה ל"ע במחלה מדבקת ונוראית הנקראת בשם "צהבת ב" - הגורמת להתפוררותו של הכבד - ולכן הרופאים לא התלהבו במיוחד לעזור לזוג. 

אבישי שוחח עם קרובת משפחתו, והציע לה לכתוב לרבי ולקבל החלטות טובות. היא אכן עשתה כך, ובתשובה שקיבלה הייתה גם ברכה מהרבי. אבישי הרגיע אותה, והבטיח כי מעתה ואילך בוודאי יזכו לראות ישועות. 

וכך היה. בבדיקה הקרובה, הודיעו להם הרופאים שהכבד הפסיק להתפורר. אבישי יעץ לקרובתו לכתוב שוב ולקבל החלטה נוספת. בבדיקה הבאה התברר כי המחלה מתחילה לסגת, עד שבהמשך הזמן המחלה נעלמה לחלוטין. 

כעת הרופאים היו מוכנים לעזור להם להיפקד בזרע של קיימא, אלא שהבדיקות העלו כי האישה סובלת מבעיה חמורה והסיכויים שלה להיכנס להריון הם אחד למיליון! מלומדת בניסים, ניגשה האישה לכתוב לרבי מה"מ שוב, וקיבלה החלטה לטובה. 

המשך הסיפור ברור, כבר לאחר הטיפול הראשון (!) זכתה להיפקד, לתדהמתם של הרופאים. מה שהדהים את הרופאים עוד יותר, היה שההריון השני שלה היה טבעי ומובן מאליו... 

האם החינוך המדעי שלך, לא הפריע לך להתקרב לחב"ד? 

"בדיוק להפך. דווקא גישתו הייחודית של הרבי לנושא תורה-ומדע, שלא רווחת בין חוגי הדתיים והחרדים שהכרתי, קירבה אותי אל הרבי מה"מ. הגישה בכל החוגים היא אפולוגטית, הבוחרת לשנות לא-אחת את פשטות התורה שבכתב ובעל-פה בכדי להתאימה למסקנות המדע (למרות שהמסקנות הללו משתנות חדשות לבקרים). לעומתם, גישתו האיתנה והמבוססת של הרבי, עושה שימוש בעקרונות המדעיים עצמם, כדי להמחיש את מוגבלות תקפותם של השערות וחוקי המדע. 

"בצורה זו הרבי מראה כיצד אין שום סיבה מוצדקת, לתת חשיבות עליונה למדע האפולוגטי, ושומט את הקרקע מתחת לכל אותם סתירות כביכול בין התורה הקדושה למדע. בדרכו הייחודית, הרבי לא רק "מסתדר" עם ההתפתחות המדעית, אלא אדרבה מראה כיצד גם המדע צועד אל הגאולה; כיצד כל המדעים האמיתיים כלולים בתורה, ואילו השאר אינם אפילו מדע. בנוסף לכך, כדרכו, הרבי מראה כיצד ניתן ללמוד מהמדע הוראות לעבודת ה'". 

מה לקחת אתך מדרכי הפעולה והחשיבה הצבאית, לעבודת ה' ולהפצת המעיינות? 

"הדבר העיקרי שלקחתי אתי מצה"ל לעבודת ה', הוא בראש ובראשונה ההתמסרות למפקד העליון, הלא הוא הרבי מלך המשיח. בנוסף לכך אני משתדל ליישם לצורך הפצת המעיינות את דרכי הארגון והפעולה המחושבות והיעילות של הצבא, כמו: עבודת צוות, תכנון וחשיבה מקדימים לפני כל פעולה, בקרה מתמדת על הפעילות תוך כדי קיומה, הפקת לקחים, הפקת מסקנות בסיום הפעילות, ירידה לפרטים מתוך ניסיון לצפות ולחשוב מראש גם על כיוונים לא צפויים, ובמקביל לכל אלו הבנת הקו הכללי והיעד של הפעולה. 

הפעילים ברחבי הארץ ישמחו בוודאי לקבל דוגמאות מעשיות... 

"השתמשתי בדרכים הללו לראשונה, בתקופה שלמדתי בישיבה בצפת, ולקחתי על עצמי להיות אחראי על ה"מבצעים" בשווקים ובאזור התעשייה של טבריה. באופן טבעי שורר אי-סדר במקומות כאלו, ואני דאגתי לעשות סדר בבלגן. כדי להכיר את עשרות החנויות והבאסטות, את העובדים הקבועים וגם הזמניים - ולקשר אותם לרבי מה"מ בצורה פנימית ואיכותית - דאגתי לאסוף כל פיסת מידע אפשרית שרק יכלה לקדם את הפעילות. הכול היה רשום: השמות המלאים, הכתובות ומספרי טלפון, תאריכי ימי ההולדת, אירועים משפחתיים, אילו פעולות ננקטו אצלו עד כה, על מה שוחחנו, מה מציק לו ובמה אפשר לעזור, וכך הלאה. 

"באמצעות המידע הזה, השתדלתי תמיד להפתיע אותם ולהעניק להם את התחושה שאיכפת לחב"ד מכל אחד מהם. הייתי עמם בקשר טלפוני, ובשלב מסוים ראיתי כיצד השוק של טבריה פשוט מתחיל להשתנות. ראיתי המון השגחה פרטית בפעילות הזאת שברכות הרבי מה"מ ליוו אותה כל הזמן. בעלי חנויות התחילו לשמור שבת, והיו שקיבלו על עצמם להניח תפילין - בזכות המעקב המתמיד. 

"את דרכי הפעילות הללו יישמתי גם כשהגעתי לשנת ה'קבוצה' והתחלתי לפעול ברובע 'ברונקס' שבניו-יורק. כצעד ראשון ערכתי סקירה של כל הרחובות וכל המפעלים, החנויות ומקומות הריכוז שיש בהם יהודים וישראלים. בזכות המידע הזה, הצלחנו לעבור ממקום למקום במהירות גדולה יותר, להגיע למספר גדול יותר של אנשים, ולהכיר כל אחד מבלי לפספס איש. בשלב מאוחר יותר, השתמשתי בדרכי החשיבה הצה"ליות גם במערך ביקורי בית לקראת הרחבת הרישום לגני חב"ד בשכונת קטמון, במערך שיעורי תורה בגן הטכנולוגי בירושלים, ובפרויקטים נוספים. 

"חשוב עם זאת לציין, שהשיטות הללו הם רק הכלים לברכתו של הרבי שהיא המביאה לתוצאות הברוכות ולא יעילות השיטה". 

העולם מוכן לגאולה, ומה עם הצבא? 

מפליא שבשנים האחרונות, צבאות העולם מתקדמים "לשלב הבא" בלוחמה. מערכות המחקר והפיתוח עובדות על מערכות נשק "אל הרג" שמטרתם להשתלט על חיילי היריב מבלי להרוג אותם! לדוגמה, הטלת חומרים כימיים שונים מהאוויר שיגרמו לטנקים של היריב להידבק לקרקע, או שימיסו את השריון מבלי לפגוע באנשים. מחקרים נוספים עובדים על שיטות שינטרלו את המערכות האלקטרוניות של האויב, כך שלא תהיה להם שום יכולת פעולה אפקטיבית. כל המערכות הללו, מטרתם להביס את האויב מבלי לפגוע בו, מה שמקרב אותנו לעידן של גאולה. זו ממש מלחמה של שלום, כמו בהסברי החסידות על הפסוק "פדה בשלום נפשי מקרב לי". 

האם העבר המדעי והצבאי שלך עוזר לך לקרב יהודים לחסידות? 

"בהחלט. העובדה שיהודי פלוני הוא בוגר צבא שמראה בקיאות במזרחנות ובמערך צבאי, או בקי במדע ובהגדרות שונות, ובד בבד מעמיד את היהדות בראש - עוזרת מאוד למוסס את חומות החשדנות והניכור ועוזרת לקרב יהודים ממקומות ותחומים שונים לאידישקייט. כאשר הייתי ב'קבוצה', הגיע למקום בחור יהודי שהיה שקוע בתורות המזרח ובאהבה למדעים, והוא ניצל זאת כדי להתווכח עם החב"דניקים ולהוכיח להם שהם טועים. עם-הזמן הצלחתי לשכנע אותו להניח תפילין, ערכתי אתו "מפגשים מדעיים" חדורי אמונה עם הפרופסורים ברנובר וסילמן, עד שכיום הוא ב"ה התקרב מאוד. 

"באופן אישי, סייעתי לבחורי ישיבה שונים - שהתלבטו אם להמשיך בישיבה או להתגייס - לקבל התרשמות על שני העולמות. ניהלתי שיחות נפש רבות עם בחורים שכאלה, ואלו סייעו להם להגיע לשקט נפשי".