כשאני שואל את ירון מה סוד הקסם של הלהקה, הוא לא מהסס: "השירים שלנו מבטאים כמיהה לגאולת ישראל ולהתגלותו של הרבי מלך המשיח. זה מה שמושך את האנשים". מסתבר שהתגובות החמות מגיעות מכל רובדי האוכלוסייה, חסידים וליטאים, דתיים ושאינם דתיים. "שירה היא האמצעי הטוב ביותר לחדור כמעט לכל מקום", מעיר ירון. 

למחרת אותו מוצאי שבת במעשיהו, פגשתי את ירון בהתוועדות ג' תמוז בבת ים. כשהתחלתי לתהות על קנקנו, נוכחתי לדעת שכמו אלפים רבים בשנים האחרונות, גם הוא עשה שינוי מהותי לחיים של שמירת תורה ומצוות. לא לפני שנים רבות הוא היה מלך מועדוני ההוללות בירושלים, ואף ניגן בצוותא עם גדולי האמנים. 

הסיפור האישי שלו מרתק לא פחות. 

ירון נולד לפני קצת יותר משלושה עשורים בירושלים. בצעירותו נדד עם משפחתו בשכונות בית הכרם, בית וגן ומעלות דפנה. עד כתה ו' התחנך בבית הספר עממי במעלות דפנה ע"ש קרלנטר. 

האווירה בבית הייתה שמאלנית פלוס, בלי יהדות. הוריו היו דור שני לאודים מוצלים מאש השואה. אקדמיה והשכלה היו בראש סדר העדיפויות בביתו. ציוניו של ירון אכן לא אכזבו ובכתה ז' עבר ללמוד בבית ספר למחוננים - תיכון 'בויאר' שבבית וגן. בבית הספר הזה הושם דגש רב על השכלה גבוהה, והוא אכן נענה לאתגרים. 

"בגיל ארבע עשרה, התחלתי להרגיש רגש חזק של חיפוש עצמי אחר מהות אמיתית לחיים. חיפשתי משהו אמיתי וכנה. התחלתי להצמיח שערות פרא, בגדי הוחלפו לבגדי פריקים ובאחד הימים החלטתי לעזוב את הבית ולהתחיל לנדוד. במשך שלוש שנים הייתי נע ונד; תחילה התגוררתי ליד מעיין עין גדי, ומאוחר יותר עברתי להתגורר עם חבורת צעירים באוהלים באזור 'טאבה' שבמדבר סיני. 

במהלך אותן שלוש שנים קראתי בשקיקה ספרי פילוסופיה רבים. כיום אני יודע, שאחד הפילוסופים שאת ספריו קראתי בשקיקה, לקח חלק ניכר ממסקנותיו וכתיבתו מהקבלה ומתורת החסידות. 

"באותם ימים הייתי מנותק מכל מה שריח מסורת נודף ממנו. לא ידעתי בכלל מהי יהדות ודתיים. חונכתי שהחרדים הם אנשים נטולי השכלה וחסרי תרבות מינימאלית. כל מפגש עם אדם חרדי הסתיימה ב"תלכו לצבא" או "לכו לעבוד, פרזיטים". הייתה בי שנאה תהומית לציבור שומר המצוות. דווקא אמי הפחיתה מהאש וחינכה אותי לסבלנות ולאהבת ישראל, יהיו דעותיו של השני אשר יהיו. תפיסתי נגד היהדות החרדית הגיעה מהגישה האליטיסטית על ברכיה חונכתי בבית הספר. 

"הפעם הראשונה שבכל זאת היה אצלי מעין חיבור אל היהדות, היה זה בכתה ז', כשמורתי הביאה לי את הספר 'איש צדיק היה' המתעד את אורחות חייו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין. אני זוכר שקראתי את הספר בשקיקה רבה ומאוד התחברתי אליו. קראתי אותו פעם אחר פעם והתלהבתי מאוד, אך נראה היה שהספר בכל זאת לא חדר דיו כדי להפחית אצלי את השנאה והניכור ליהדות. אוכל להסביר זאת אולי בעובדה שהורגלתי לקרוא תנ"ך כעוד ספר היסטוריה וסיפורים שאינו שונה, רח"ל, מספרים אחרים. החיבור הפנימי-נשמתי בין הטקסטים לנפש, היה חסר. 

"בעת שהותי ב'טאבה', חייתי שלוש שנים מהיד לפה, כשאני מתפרנס ממכירת עגילים או עבודה בבתי מלון באילת, מתגורר באוהלים במדבר סיני ומידי פעם עולה לביקור לבית הורי בירושלים". 

באותה תקופה היה ירון מחוזר על ידי כלי התקשורת. כשהתמקצע עוד יותר בנגינה, והיה כותב שירים, מצא את עצמו מופיע ברדיו ובטלוויזיה. ברשת ג' השמיעו את שיריו וניבאו לו גדולות. 

"דעותי השמאלניות משכו אותי להשתתף בהפגנות שונות של תנועת 'שלום עכשיו' שקראו להוציא את צה"ל מלבנון ולהחזיר את השטחים לערבים. גדלתי אז על אידיאל ברור, שהכול מותר בשביל השלום. הייתי מסכים לתת את כל ירושלים בשביל השלום. חיינו בהרגשה מצפונית מעוותת שבעצם גזלנו אדמה לא-לנו ויש לתקן את המעוות. באחד הימים נסעתי עם קבוצה של נערים להשתכן בבית באום אל פאחם כדי לעודד את הדו-קיום. היום אני צוחק על עצמי ועל העיוורון שלי לגבי תפיסת עולמי". 

בגיל גיוס התגייס ירון לשורות הצנחנים ומשם הוא 'נשלף' עם עוד קבוצה מובחרת, להקמת יחידת מודיעין חדשה. ירון שימש שם כצלף ולא פעם סיכן את חייו. 

לאחר שנתיים של שרות ביחידה המיוחדת, עשה הסבה מפתיעה ללהקה צבאית. מפקדו נדהם מהמעבר ולחץ עליו לחזור, אך מיתרי הגיטרה משכו אותו אליהם, והוא חזר לעולם הבוהמה הנהנתני, כששמו הולך ומתפרסם. 


בשנת תש"נ, כשהשתחרר מהצבא, פנה ללמוד מוסיקה באקדמיה למוסיקה שעל יד האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא למד במגמות ביצוע, תורת הצליל, עיבוד והלחנה. לאחר האוניברסיטה עבר ללמוד בבית הספר 'רימון' - המקום הטוב ביותר ללימודי מוסיקה בארץ ישראל, שם למד שלוש שנים. 

"בסיום הלימודים שמעתי שבסוכנות היהודית מחפשים שליח מוסיקלי לניו-יורק ונרשמתי למבדקים, אותם עברתי בשלום. 

"לאחר חצי שנה הגענו למחנה קיץ של תנועת 'יאנג יהודה', זו תנועת נוער ציונית חילונית, של צעירים מסוג שיהדותם מוטלת בספק. במהלך ימי המחנה דובר הרבה על החשיבות שבעלייה לארץ ישראל, ואף נערכו שם טקסים שונים של יהדות כמו קידוש בשבת וכדומה. לאחר שהסתיים המחנה, החלטתי להישאר בארצות הברית, והתחלתי לנגן עם להקות במועדונים ובהופעות עם גדולי הנגנים והאומנים. 

"באותם ימים התגוררתי בשכונת 'קווינס', עם ישראלי נוסף שהכרתי עוד בירושלים. היה זה ביום שישי אחר הצהריים כשזה פנה אלי בבקשה להתלוות אליו לבית חב"ד. 'מה זה בית חב"ד?' שאלתי אותו. היה ניראה לי מופרך לחלוטין שאלך לפולחן דתי, אבל לאחר חצי שעה ויותר של שכנוע, הסכמתי להצטרף. 

"כשהגענו לבית חב"ד, פגשתי את הרב שרגא זלמנוב, שהאיר לי פנים. לאחר התפילה התקיימה סעודת שבת מיוחדת. הייתי כה מנותק מהאווירה היהודית, כשמפעם לפעם הייתי יוצא לעשן... הקשיתי עליו המון קושיות קלאסיות כמו 'למה הייתה שואה' ו'למה הדתיים לא הולכים לצבא'. לא נתתי לו מנוח אך הוא נותר נינוח ושלוו וענה לי ברוגע". 

המפגש עם היהדות כפי שהיא השתקפה במשקפי חב"ד, היה מיוחד. ירון הרגיש שהוא מתחיל לנגוע במשהו אמיתי, וכך החל להגיע מידי פעם לבית חב"ד ואהב להיות במחיצתו של הרב זלמנוב. בארץ ישראל, גם בחלומות הכי שחורים שלו, לא חשב להיכנס למוסד דתי כלשהו. 

בד בבד קיננה בו הרגשה של מועקה וחוסר בהירות, והוא תר אחרי משהו שישנה את חייו. 

"לאחר כמה חודשים, עברתי להתגורר בברוקלין, עם בחור נוסף, וכאן למעשה החל הקשר הרציני והעמוק שלי עם היהדות בכלל וחב"ד בפרט, קשר ששינה את חיי. זה החל בפורים כשלפתע 'נחתו' בדירה שלנו מספר בחורים ביניהם יוני פיין ומוטי פישר שהיו בהליכי התקרבות יחד עם ר' אליהו קנטרמן שהיה אז ב'קבוצה'. הם קראו לנו את המגילה, ערכו סעודת פורים ורקדו לכבוד פורים. הייתי מופתע ומרוגש. 

"באותו מעמד החליט קנטרמן לייסד אצלנו בדירה שיעור בתניא, כמו רוצה לשמר את הרגעים הללו. להפתעתי, לא הבעתי שום התנגדות; להפך, מעין פתיחות וקלילות החליפו בבת אחת את המקובעות שלי בכל מה שקשור ליהדות. פתאום הייתי פתוח לשמוע יהדות. לאחר כמה שיעורים בתניא הרגשתי צימאון עצום לדעת עוד. על אף שלא הבנתי כל מילה בתניא, הבנתי שמדובר במשהו עמוק ורציני, וזה ריתק אותי. 

"האנטי החזק שלי נגד היהדות החל להנמס משיעור לשיעור, עד שבאחד הימים הודעתי שאני מוכן לקבל על עצמי מעתה ואילך להניח תפילין בכל יום. בו במקום התקשרתי לאימי מופתעת, וביקשתי ממנה שתשלח לי את התפילין שנשארו בארוני מחגיגת בר המצווה. העובדה שספר התניא הצליח לשבור אצלי את כל המחיצות וליצור אצלי התלהבות וחשק עצום להתקרב ליהדות, זה משהו שלא היה לי כל הסבר לכך. התניא, במקום לתרץ את שאלותיי, פשוט העלים אותם... 

"בחודש תשרי תשנ"ו הגעתי בפעם הראשונה ל-‏770. אפשר לומר שזה היה ה'מכה בפטיש' לחזרתי בתשובה. שם נפתח בפני צוהר לעולם קסום; קיננה בי הרגשה שבפעם הראשונה בחיי - לאחר שניגנתי שנים רבות באלף סוגי אירועים - אני פוגש סוף סוף בשמחה אמיתית וכנה הבוקעת מעומק הלב, שמחה של אמת, לא שמחת הוללות. כל-כך התחברתי לשמחה ששררה ב-‏770, לחיות ולאווירה הנפלאה, עד שלא יכולתי להתנתק ממנה. התחלתי להסתכל על כל התובנות שליוו אותי בחיי, כעל שטות אחת גדולה ומתמשכת. עקרונות ללא כל הסבר מהותי ופנימי, משהו שנובע מחוסר הידע היהודי, האמיתי והשורשי שלנו. ב-‏770 מצאתי אמת ללא כל שקר וטיוחים. 

"בשהותי ב-‏770 נפגשתי עם ר' יוסי פיאמנטה, ושמחתי לפגוש באדם שהוא גם שומר תורה ומצוות וגם אמן מוכשר בתחום הנגינה; עד אז פשוט היה מופרך אצלי השילוב בין השניים. 

"נשארתי בניו-יורק עוד תקופה מסוימת, כאשר בינתיים התחלתי לגדל זקן ולחבוש כיפה, ולמחייתי ניגנתי עם שתי להקות חרדיות 'נגינה' בניו-יורק ו'נשמה' בלונג איילנד. גם במהלך אותן חתונות שניגנתי בהן, הרגשתי שמחה אמיתית יותר; באחת החתונות הראשונות מצאתי עצמי עומד וממרר בבכי של התרגשות. באותם ימים כמו ריחפתי; נדמה הייתי בעיניי כמי שמצא אבידה לאחר שנים ארוכות של חיפוש. לא היה גבול לאושרי. 

"באחד הימים הקמתי להקה מסודרת עם יוני פיין ומוטי פישר, שני הבחורים שהגיעו לדירתי בפורים וחגגו בו את החג. גם הם מוסיקאים שהתקרבו ליהדות. זכורני שבל"ג בעומר תשנ"ז יצאנו לכיוון 'קראון הייטס'. חיפשנו מדורה עם יהודים כדי לנגן שם, אבל בפועל לא מצאנו אף אחד. כך הגענו ל-‏077, שם פגשנו את הרב שרגא זלמנוב עם כמה ממקורביו ליד מדורה קטנה. התיישבנו והתחלנו לנגן. האווירה הייתה שמחה מאוד. ישבנו יחד עד שש בבוקר כשאט אט התאספו בחורים רבים ותושבי השכונה. 

"באותה תקופה התחלתי להרגיש געגועים עזים לארץ ישראל ולבני משפחתי. הייתה לי התלבטות רבה אם לעזוב או להישאר. מישהו יעץ לי לכתוב לרבי באמצעות ה'אגרות קודש' ולבקש את עצתו וברכתו. היו לי שלוש שאלות שהחלטתי לשאול את הרבי. האחת הייתה לגבי הצעת שידוך שהייתה על הפרק. השאלה השנייה נגעה לעניינים כספיים, והשלישית - אם לחזור לארץ ישראל. תשובת הרבי הייתה בכרך י"ח עמוד קלו-ז, ובמכתבים שם התייחס הרבי לשאלה בענייני שידוך, וכן בנוגע להסתכלות הנכונה על המצב הכללי. 

"התפעלתי מאוד מתשובותיו הברורות של הרבי, אך הצטערתי שלגבי השאלה על הנסיעה לארץ ישראל, לא זכיתי לקבל מענה. הרב קנטרמן חיווה דעתו כי אם הרבי לא ענה, וודאי שיש דברים בגו ועלי להישאר עוד תקופה בניו-יורק וכשארגיש שוב בצורך לחזור, אכתוב שנית. 

"געגועי לארץ ישראל היו חזקים ובאחד הימים נטלתי את הפקלאות וטסתי לארץ ישראל. בהגיעי לירושלים פתחתי מסעדה שנקראה 'פישופ'. המסעדה משכה עניין רב, ובכל יום חמישי ערכתי הופעות עם הגיטרה, דבר שהיווה מוקד משיכה לצעירים ירושלמים רבים. אך עם הזמן הבנתי עד כמה קנטרמן צדק. על-אף שהמשכתי להניח תפילין מידי יום ולשמור על מצוות בסיסיות, הרגשתי בירידה רוחנית לעומת מה שחוויתי בניו יורק, והבנתי כי דווקא שם הייתי מתחזק יותר. 

ירון כבר לא יכול היה להתעלם מהאמת. נקיפות מצפון רדפו אחריו. באחד הימים החליט לעזוב את המסעדה והוא עבר לתל-אביב לנהל פרויקטים בחברת אבטחה. כשהוא מתאר את אותה תקופה, הוא עוצר מעט וטורח להסביר עד כמה תקופת הביניים הזאת הייתה התקופה הקשה ביותר בחייו; מחד גיסא - יש לך כל טוב גשמי; אתה נחשב ל'מלך' המועדנים בירושלים וגיטריסט מבוקש מאוד. ומאידך גיסא - ידיעה שהכול שקר. אין זו האמת ששווה לחיות בעבורה". 

ירון נאנח וממשיך בסיפורו: 

"בשהותי בתל אביב נודע לי על הישיבה החב"דית ב'רמת אביב'. כשהגעתי לישיבה פגשתי את ראש הישיבה הרב יוסי גינזבורג שקירבני והזמין אותי להשתתף בשיעורים השונים בחסידות. אהבתי בעיקר את שיעוריו של הרב ראובן דונין. 

"פעם, בתום אחד השיעורים, קרא לי ואמר בכנות האופיינית לו: 'די עם המשחקים, תתחיל להיות יהודי', והגיש לי את הקונטרס 'מעיין מבית ה'. דבריו עשו עלי רושם חזק. החלטתי שאכן הגיע הזמן לשים סוף למשחקים, ואי אפשר להמשיך ולרקוד על שתי חתונות. בו במקום החלטתי לשמור שבת. 

"במהלך אותה שנה התארחתי פעמים רבות אצל הרב קנטרמן שנישא והתגורר בביתר-עלית. אווירת השבת היהודית עם חיי הקהילה החב"דית בעיר, משכו אותי אליה. לפני שנתיים עברתי להתגורר בביתר כשאני לומד בישיבה ב'רמת אביב' ובמקביל גם בספרייה החסידית. לפרנסתי ניגנתי בלהקות שונות, ובד בבד אני מוסר שיעורים פרטיים והרצאות בענייני מוסיקה. בכל מקום אני מקפיד לשלב דברי חסידות ואמונה. 

"לפני מספר חודשים ביקש ממני הרב יוסי גינזבורג שאנצל את כישרונותיי המוזיקאליים להפצת בשורת הגאולה. בעקבות זאת הגשמתי חלום ישן והקמתי הרכב מוזיקלי מיוחד שנקרא 'ההתגלות' - מוקדש להתגלותו של הרבי מה"מ. הלהקה צוברת תודעה ציבורית מהר מכפי שציפינו, והכול בברכתו של הרבי. 

"אנשים ששמעו אותנו בהזדמנויות שונות, מזמינים אותנו לנגן באירועים והתגובות ב"ה מעודדות. בתוכניות אירוח שונות ששמעו על המעבר שעשיתי לחיי תורה ומצוות ועל שיריי, ראיינו אותי ובכל מקום אני משתדל לקדש שם ה' ושם ליובאוויטש. 

ירון בשיחתו מתייחס גם להתקרבותם של אמנים לא מעטים ליהדות בתקופה האחרונה. "בשנים האחרונות יש כמה אמנים ידועי שם, אתיאיסטים גמורים שלא הייתי חולם שיחזרו אי פעם בתשובה, וכיום הם מתקרבים לדרך אבות באמצעות מסגרות שונות. אם פעם זה היה נחלתם של יוצאי עדות המזרח בלבד, הרי שהתופעה כבר מזמן הפכה לנחלתם של כל רבדי הציבור והעדות. אין ספק שזה עוד שלב בהתקרבות אל הגאולה.