למרבה הצער, מערכה זו לוותה בהעלמת עין מצד גורמים אינטרסנטים שהעדיפו שלא להירתם למערכה למען טובתם האישית - ולא הגיעה להכרעה ממשית. כיום, כשהמטוסים משמשים אותנו לטיסות מישראל ואליה, נדמה כי כמעט ואין צורך להמשיך במערכתו של מלך המשיח נגד חילולי השבת הללו. זו טעות. 

מאות ואלפי קונטיינרים נשלחים מידי יום מהארץ ואליה, מובלים על-ידי ספינות המתופעלות בידי יהודים, כולל ביום השבת! מסתבר כי כאשר יהודי שולח קונטיינר בידי ספינה שיש בה יהודים, הוא מסייע בעקיפין לחילול שבת. 

מערכה חדשה למניעת חילול-שבת בידי חברות הספנות, נמצאת בימים אלו בעיצומה. בין העומדים בראש המערכה נמצא אברך חסידי מכפר חב"ד, ר' ארז לונברג, שלקח על עצמו להקים חברה שתדאג להובלת המטענים ללא חילול שבת. השגחה פרטית מופלאה, הובילה אותו מעולם המוזיקה אל עולם החסידות, ומשם בשליחותו של הרבי מה"מ לעולם הספנות. 

♦

סיפורו האישי של ר' ארז מתחיל בקיבוץ גונן, הסמוך לקריית-שמונה, שם נולד והתחנך ליהדות נטולת אמונה. בקיבוץ היו שומרים את הטקסים המסורתיים, אבל הוציאו מהם כל קשר אפשרי לקב"ה. כדוגמה, מביא ארז את "קבלת שבת" שהייתה נערכת בקיבוץ מידי ליל שבת זמן רב לאחר שקיעת החמה. חברי הקיבוץ היו מתקבצים יחד, מדליקים נרות, מנגנים על הפסנתר, ומברכים ברכה שהם עצמם המציאו: "תבורך לנו נר של שבת, על כי בשורת מנוחה הבאת לנו, על כי לובן אורך הביא למעוננו טוהר לובן וזוך. תלוונו שלהבתך קודש בגן בשדה ובניר בימי עמל הקשים, עד תשוב ותדלוק עמנו בשבת הבאה..." 

נקודת אור קטנה, זכורה לו מימי הקיבוץ. בין התושבים היה יהודי שהיה נחשב ל'צדיק של הקיבוץ'. הוא היה דואג לארגן בר-מצוות לכל הילדים, כשבחגיגות אלו הניחו תפילין, עלו לתורה וגם נסעו לכותל. הפעילות שלו התקבלה בשמחה, אבל נשארה כנקודת אור קטנה ביחס לאווירה האנטי דתית ששררה בקיבוץ. 

בכפר-בלום רכש ארז את השכלתו התיכונית. בשנים אלו החל לגלות את המשיכה היוקדת של נשמתו אל עולם המוזיקה. הוא החל לנגן וגם להופיע וכך התחיל לסלול לעצמו קריירה מוזיקלית, שתפרוץ החוצה לאחר השירות הצבאי. אחרי שסיים תיכון, התגייס לחייל הצנחנים - שם עברו עליו עוד שלוש שנים בהן לא היה בינו ובין היהדות דבר. 

עם סיום הצבא נרשם ארז לבית ספר אקדמאי למוזיקה מודרנית, שם השתלם במשך שנה בעיבוד ובהפקה מוזיקלית. באותה תקופה הקים יחד עם שותף להקה מצליחה בשם "רוך". ארבעת חברי הלהקה הופיעו באולמות תל-אביב במשך תשע שנים, כאשר ארז שימש כנגן קלידים וזמר הבית של הלהקה. רוך ניגנה מוזיקה אישית, רוויה בהשתפכות הנפש והצליחה לשחרר אל הרדיו מספר שירים המושמעים עד היום. 

הלהקה היוותה את עיקר חייו באותם שנים, אלא שפרנסה היא לא הצליחה לספק. במשך ארבע שנים עבד ארז כגנן בימים וזמר בלילות. לאחר מכן החל לפתח שיטה ייחודית לריפוי נפשי באמצעות שירה, בעזרתה פרנס את עצמו ברווח. 

מהי השיטה? 

"אנשים שהתקשו להיפתח ולסדר לעצמם מחשבות ותחושות, הגיעו אלי, אך במקום לשמוע את הסיפור שלהם ולייעץ להם, הם התבקשו לשיר". 

ארז שניחן באוזן מוזיקלית חדה ונפש עדינה, השתדל לפענח באמצעות מה ששמע את מה שעובר עליהם. השיטה הצליחה ומיום ליום, ומעגל הפציינטים שהגיעו אליו, הלך וגדל. 

♦

ארז שתמיד חש בצורך עז להכיר את עצמו, להתפתח ולמצוא משמעות לחיים, חיפש תשובות באמצעות קורסים לפסיכולוגיה ותורת הנפש, בתורות המזרח וכן בקורסים לקבלה ויהדות. "הרגשתי קשר עם הקב"ה באותה תקופה" מספר ארז, "רק לא חשבתי על עצם עובדת היותי יהודי". 

שיעורי התורה והקורסים אליהם החל להגיע, הצליחו לפתח אצלו סימפטיה ליהדות. הרעיונות אליהם התוודע, מצאו חן בעיניו למרות שבמשך תקופה ארוכה לא היתה לכך שום משמעות מעשית. באחד הימים נתקל בדף של קריאת שמע שעל המיטה, וכך סתם, ללא-סיבה ברורה, החל לקרוא אותה בכל לילה. אבל, כאמור, הקורסים הללו היו רק אחוז קטן מהדעות והשיטות אליהן נחשף ארז באותה תקופה. 

יחד עם שותפו ללהקה, החליטו השניים לצאת להודו, שם יוכלו ללמוד את תורות המזרח מהמקור עצמו. בהגיעם להודו ערכו כמה הופעות שהוגדרו כ'סדנא מוזיקאלית', ורק לאחר מכן יצאו השניים לטייל במרחבי הודו, כל אחד בנפרד. ארז ביקר אצל מורים 'רוחניים' הודים וטיבטים שונים, והתעמק ב'תורות' שהם לימדו. בכל מקום חש ארז שיש איזו שהיא אמת, אבל לאמת המוחלטת עוד לא הגיע. 

כאשר הגיע ארז לדראמסלה, פגש לפתע בבחור חרדי לבוש שחורים כשהוא מסתובב בין לוחות המודעות ומדביק שלטים על שיעורים בקבלה שלא היו אלא שיעורי חסידות. ארז החליט לנסות ולבדוק, אף על פי שבית חב"ד היה ממוקם הרחק מהמקום בו הסתובב. "פשוט החלטתי להתאמץ קצת גם בשביל המיסטיקה הזאת...", הוא אומר. 

בבית חב"ד הוא התאכזב. במקום השיעור לו ציפה, הוקרן וידאו של הרבי בליווי תרגום והנוכחים הוזמנו לכתוב לרבי באמצעות ה"אגרות קודש". למרות שכעס, ארז לא יכול היה שלא להתפעל מהעיניים של הרבי, הוא חש כי מדובר באדם חזק. באותה תקופה הסתובב, להבדיל אלף אלפי הבדלות, בין מורים שונים במזרח שנחשבו לדמויות רוחניות כבירות. כאשר הסתכל בעיניים של הרבי, התפעם לנוכח החוזק שהן הקרינו. 

בהמשך הגיע ארז שוב לבית חב"ד, אבל לא הרגיש שהוא מושפע מהמקום. טרם יצא לדרכו, קיבל מהשליח ספר תהילים קטן וקיבל על עצמו החלטה טובה - לקרוא בכל יום את הפרק שלו. הוא לא ידע עד כמה הביקור הזה עוד ישפיע עליו בעתיד... 

♦

מאז נחת בהודו, תמיד חש במשיכה חזקה לבקר במחוז של גורו מפורסם בלקנאו. לקראת סוף הביקור בהודו והחזרה ארצה, החליט לצאת לשם למשך שבוע. הביקור הזה חולל אצלו רגשות עזים. כיום הוא יודע לספר כי מדובר בשיא העבודה זרה והסטרא אחרא; הוא זוכר היטב את העוצמות שהקרינו הגורו ותלמידיו. ארז פשוט נשבה בקסמם. הוא הרגיש כי הרעיונות שלימדו, מדברים ללבו ומשפיעים עליו. ועם זאת, מידי פעם חלפו בו תחושות כי אין זה המקום שלו. הוא לא ידע להסביר את ההרגשה שתקפה אותו, והמשיך להעמיק ברעיונות החדשים ששמע. 

החזרה ארצה התקרבה. ארז ושותפו נפגשו שוב ויצאו לטיול אחרון אל הרי ההימלאיה, משם המשיכו לניו-דלהי. נותר רק עוד יום אחד עד לטיסה ארצה והשניים התמקמו באחד המלונות בעיר ויצאו לטייל. את מה שאירע אתם לאחר מכן, מגדיר ארז לא רק כ'השגחה פרטית נפלאה' אלא 'מאורע על גבול הנס'. 

בעודם מהלכים בין הדוכנים ברחוב הומה אדם, שותפו ללהקה פגש לפתע באדם, כנראה גוי, שהכיר בעבר וביניהם היו קשרים עסקיים. השניים שוחחו ותוך כדי הדברים הוא הזמין אותו לבוא ולבקר אותו במלון בו הוא נמצא. ארז שהאזין לדברים מהצד, חקק בזיכרונו בדיוק את שם המלון ומספר החדר. 

הם המשיכו לטייל, אלא שכעבור שעה קלה איבדו האחד את השני בתוך הצפיפות האיומה, וארז התחיל לחפש את חברו אך ללא הועיל. מדובר באחת הערים הגדולות בעולם. ארז שהבין כי חבל על הזמן, החליט לחפש את חברו במלון של האדם שפגשו קודם לכן. הוא זכר במדויק את הכתובת ונסע לשם. בבית המלון ניגש ישירות לחדר הנכון ודפק על הדלת. לתדהמתו פתח את הדלת לא פחות מיהודי חרדי, שומר מצוות, לבוש במגבעת ובחליפה. ארז לא האמין למראה עיניו ומיד אמר "סליחה זו טעות". אבל האיש, חב"דניק, חשב אחרת: "זו לא טעות. יש כאן שיעור תניא. אתה מוזמן!" 

רעד פנימי אחז בו. לפתע חש כי אותו רבי שראה במסך הוידאו לפני ימים ארוכים, רודף אחריו. הוא נתקף בהלה: "מה? אתם מצפים ממני לחזור בתשובה?"... 

כאשר ארז חזר ארצה, הרגיש ריקנות עזה וחוסר שקט פנימי. הוא החליט לצאת לכמה ימים למדבר יהודה, שם היה נוהג לצאת לבדו ולטייל בין הנחלים, לעשות סדר במחשבות ולהירגע. בדרך עצר בירושלים, אלא שרגליו הוליכוהו לעבר הכותל המערבי. הוא ניגש לאבנים והרגיש בחוסר השקט המבעבע בתוכו. מסביבו ראה יהודים חרדים, "דוסים" כהגדרתו, לבושים בבגדים שחורים, חמים וארוכים - ונתקף בתחושת זעזוע. לאחר רגע מצא את עצמו פונה לאלוקים ושואל בשיא הכנות: "אתה רוצה שאהיה כזה?"... 

השאלה הזאת הצליחה להביע את המערבולת הפנימית שטלטלה אותו הנה והנה. הוא חיפש רק מעט שקט, ורצה לדעת האם זו אכן הדרך. מחשבה חדשה צצה בראשו לפתע "אולי תפסיק לחפש לרגע מה ימלא אותך, ותנסה לראות מה אתה יכול לעשות כדי למלא את האחרים". החשיבה הזאת הייתה הפוכה לחלוטין מכל מה שתמיד חשב, וככל שהוא התבונן בה, העניקה לו שקט ורוגע. אותם "דוסים" שמסביב נראו לו פתאום פחות זרים. 'הם לא רק חושבים על עצמם. הם לא סתם לבושים כך. משהו אחר מעסיק אותם' חשב ארז, ובאותו רגע היהודים המתפללים סביבו נראו הכי טובים בעולם... 

אלו היו הרגעים בהם התגבשה בלבו החלטה איתנה - 'אני יהודי ובאתי לעולם כדי להיות יהודי. הגיע הזמן לחזור בתשובה'. זו הייתה התגלות הנשמה. נקודת המפנה. 

♦

ארז חזר לגור בתל-אביב ובאין מכוון, החל ללמוד "קבלה" במוסד לא כשר בבני-ברק - מוסד שבו יכל כהגדרתו: "להתחבר ליהדות ללא מחויבות". אמנם הוא החל את דרכו בקיום מצוות, שמירת שבת, כשרות והנחת תפילין, ואפילו התחתן, אבל המצוות באותו מוסד היו בסגנון "לייט". הדגש היה בלימוד הקבלה ואילו המצוות היו רק בגדר מסורת שצריכים לשמר. 

אחרי החתונה, עברו ארז ורעייתו להתגורר בבני-ברק. 

בשלב מסוים הרגיש שאותו מוסד לקבלה מזויף והוא עבר ללמוד בישיבה ליטאית בבני-ברק. בישיבה זו תפסו לימודי הגמרא וההלכה את רוב שעות היום, וארז הצליח להשתלב בהם בהצלחה. אולם זמן לא רב לאחר מכן, איבד את האמון ברבני הישיבה. אלה היו מרבים להתקיף ללא הרף זרמים שונים ביהדות, ובהם גם את חב"ד. ההחלטה הסופית לעזוב את הישיבה נפלה לאחר שאחד מרבני הישיבה הסביר בשיעורו כי הנחת התפילין בתחנה המרכזית היא מצווה הבאה בעבירה. ארז שתמיד גילה סימפטיה לחב"ד וזכר לטובה את הפעמים שבהם הניח בעצמו תפילין בתחנה המרכזית, נפגע והחליט כי הדרך הזאת אינה בשבילו. ההחלטה קיבלה משנה תוקף, לאחר שבאותה תקופה אחד מידידיו, חסיד חב"ד, השפיע עליו לומר חת"ת ורמב"ם. כשארז סיפר על כך לאחד מרבני הישיבה, הופתע לשמוע כי הוא לא עושה טוב שכן הרמב"ם יכול לבלבל אותו... ארז קם ועזב. 

חברו החב"די של ארז, המשיך לקרב אותו ואף הזמין אותו להתוועדות חסידית עם הרב זלמן לנדא שהתקיימה בישיבה ברמת-אביב. ההתוועדות הייתה עבורו חוויה פנימית חדשה, ודברי החסידות שאמר הרב לנדא בפתח ההתוועדות, התגלו בפני ארז כעמוקים ומרתקים. אולם ארז התפעל דווקא ממה שקרה בהמשך, לאחר שהרב לנדא כבר לקח קצת משקה. סגנון הדיבור השתנה. הרב לנדא החל לדבר בכנות פנימית על עצמו וגילה בפני הנוכחים "את הבן-אדם שבו ולא רק את הרב שבו". הוא סיפר על עבודת ה' האישית שלו, על הקשיים וההתלבטויות. הוא דיבר הישר אל הלב והצליח "לקנות" את ארז שהתפעל גם מאהבה העצומה שהרב הקרין כאשר דיבר על הרבי מלך המשיח. 

ההתוועדות התקיימה בליל שישי וארז החליט כי הוא חייב ללמוד בישיבה הזאת דווקא. ואכן, כבר ביום ראשון בבוקר הוא הופיע ובא לסדר חסידות... 

אחרי יומיים בישיבה סיפר ארז לרעייתו על הישיבה ואמר "הגעתי הביתה, חב"ד היא הבית שלי". "ההרגשה שלי הייתה שהגעתי הביתה ומכאן אני לא הולך עוד", מספר ארז. 

אלא שאז התחילו הניסיונות. ארז גילה ששיטת הריפוי-בשירה בה עסק, אינה תואמת את ההלכה, שכן חלק נכבד מלקוחותיו היו נשים. רבני חב"ד עמם התייעץ, פסקו נחרצות שאין לכך היתר ועליו להפסיק. ברגע אחד איבד את פרנסתו. כשעדיין היו לו היסוסים, שאל את הרבי באגרות קודש, והתשובה הייתה לגבי ילדות ששרות בבית-הכנסת בטקס בת-המצווה שלהן. הרבי מציין כי מדובר באיסור מובהק בשולחן-ערוך שאוסר לגבר לשמוע קול אישה... 

ארז הבין כי אין לו עוד ברירה ולמרות הניסיון הקשה, הודיע ללקוחותיו על סגירת העסק. 

כעת החל שלב קשה בחייו של ארז. הוא נשאר ללא פרנסה והחל לצבור חובות כבדים, ללא מוצא. אולם מכאן ואילך, החלה השתלשלות נפלאה של השגחה פרטית, מלווה בתשובות רבות מהרבי, שהובילו לבסוף לשליחות המיוחדת שהרבי הטיל על ארז: חייל במערכה נגד חילולי שבת. 

לאחר שנשאר ללא מקור פרנסה, כתב ארז לרבי וביקש עזרה. תשובת הרבי בכרך כ' ב"אגרות-קודש" עסקה בנסיעה על אוניות בשבת המתופעלות על-ידי ספנים יהודים. הרבי הסביר במכתב כיצד הדבר אסור בתכלית ומדובר בחלול שבת לכל דבר. כיוון שארז היה זמר במקצועו ולא ראה היכן יש הכוונה לפרנסה בתשובות אלו, הסיק שמדובר ככל הנראה בהוראה ללמוד הלכות שבת או להתחזק בשמירת השבת. 

כעבור מספר ימים שוב כתב ארז לרבי ולאחר מספר ימים נוספים כתב עוד פעם, ובכל מכתב שקיבל - התשובה עסקה בפן נוסף של נסיעת אוניות בשבת... ארז "שבר את ראשו" אך לא הצליח להבין מה הקשר בינו לבין ספנות. "ממילא כמעט ואין כיום אוניות נוסעים". 

ארז נזכר בקרוב משפחה שעוסק במשלוחים דרך הים, וחשב שאולי כוונת הרבי היא שעליו לעבוד שם. הוא העלה את הרעיון במכתב לרבי ושאל האם לזה הכוונה, אלא שגם המכתב הבא עסק בצורך למנוע חילול שבת ולא להשתמש באוניות שיש עליהם ספנים יהודים... ארז הבין היטב שעליו לבדוק את הנושא לעומק, במטרה להבין במה מדובר. 

♦

בניסיון להתאושש כלכלית, יצאו ארז ורעייתו לארצות הברית במטרה לגור בקראון הייטס ולמצוא עבודה נאותה, לא לפני שכתב על כך לרבי וזכה למענה: מכתבך התקבל מכ"ג אייר.. בנוגע למעבר לדירה חדשה.. ויה רצון שיקויים בהם משנה מקום משנה מזל. 

תקופה מסוימת עבד ארז במנהטן להרוויח יפה, אלא שכבר במכתב הבא שכתב לרבי, שוב קיבל מכתב לגבי נסיעת אוניות בשבת קודש. מכאן ואילך, הבין ארז, אסור לו לנוח ולשקוט עד שיגיע לחקר התעלומה. הוא התייעץ עם חברים, רבנים ומשפיעים, ולכל אחד היה הסבר אחר שלא הניח את דעתו. 

באחד הימים, כאשר הלך ל-‏770 הבזיקה בו לפתע מחשבה חדשה 'אולי מדובר באוניות סוחר ולא באוניות נוסעים. שכן כמעט ואין נוסעים באוניות אבל בתחום הובלת המטענים יש בהחלט כר-רחב לפרנסה'. החשבון היה פשוט: חילול שבת קיים גם כאשר מובלים מטענים בשבת באמצעות ספנים יהודים. אלפי מטענים מובלים תוך כדי חילול שבת, כאשר חלק נכבד מהשולחים הם שומרי מצוות. יש צורך אפוא להקים קו תובלה כשר שיאפשר הובלה ללא סרך של חילול שבת. איך לא חשבו על זה עד עכשיו?! 

הוא החל אפוא להתעניין בתחום בצורה מקפת ומעמיקה, ולמד אותו על בוריו. יחד עם המשפיע שלו, הגיש לרבי מה"מ תוכנית מפורטת להקמת החברה החדשה, וביקש את ברכתו הקדושה. כאשר המכתב הבא עסק גם בהפלגת אוניות בשבת, הבין ארז שסוף סוף קלע אל המטרה. 

ארז המשיך ללמוד את נושא הספנות, דרכי ההובלה הימיים והחל לבנות יסודות לחברת ההובלה הכשרה. הרבי המשיך להדריך אותו בעוד עשרות מכתבים כיצד להימנע מחילולי שבת בכל הקשור להפלגת אניות. לדוגמה, ביום י' מנחם-אב, בו ביום שכתב ארז מכתב לרבי, זכה לתשובה הבאה גם היא מתאריך י' מנחם אב (כרך כ' עמ' שעא): בטח גם לכת"ר ידוע המצב שבעוונותינו-הרבים בעלי האוניות ישמעו לפסק-דין השולחן-ערוך באם יהי' מתן שכרם בצדם, יותר נכון באם יראו שהעדר קיום הפס"ד יגרום להפסד מעות, פירושו שיוגרע מספר הנוסעים, שילוח הסחורות ע"י אניותיהם וכו'. 

תקופה ארוכה התייגע ארז עד שהצליח להקים בסייעתא-דשמיא את חברת "שבעת הימים" ואף למצוא לה משקיע בניו-יורק. בשם החברה ניתן להבחין במטרתה: שמירת שבת בכל שבעת האוקיינוסים ובשבעת הימים. החברה הציבה לעצמה מטרה להעביר כמה שיותר לקוחות לקו ההובלה הכשר ולמנוע חילול שבת, לנחת רוחו של הרבי. 

במהלך עבודתם גילו כי קיימות אינספור בעיות בשמירת שבת בנושא ההובלה, וכי עליהם למצוא עבורם פתרונות. לדוגמה: נמל חיפה מחלל שבת ואילו נמל אשדוד לא. רבים שאינם יודעים זאת, מעדיפים להעביר את מטעניהם דרך נמל חיפה. הובלת מטענים בטיסות תובלה, גם בחברות ידועות ואהודות כמו "אל-על" ו"כ.א.ל." מתקיימת בשבת, וכך הלאה. 

במקביל להקמת הקו-הכשר, פועלים בימים אלו מספר רבני חב"ד בקרב פוסקי הדור כדי להוציא לאור פסקי-הלכה המבהירים את הבעייתיות ההלכתית הכרוכה בהובלת המטענים והסכנה האורבת בהם לחילול שבת. 

מערכה חדשה זו למען השבת, מצטרפת לשאר מלחמותיו של הרבי מלך המשיח, בהם אנו בטוחים כי נראה בקרוב כיצד יתקיים "וילחם מלחמות ה' - וינצח!"