את השם ברוך נחשון מכירים אנשים רבים. הרבה יותר מאלה שמכירים את האישיות הנושאת את השם. ברוך הוא צייר בעל שם בסגנון ייחודי, ומכאן – מציוריו הרבים – מכירים את חתימתו המצטנעת בשוליים.
 
את התפתחותו הציורית חייב ברוך לרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הקשר הראשון שלו עם הרבי נוצר בהיות ברוך נער צעיר. היה זה לפני כיובל שנים. הזדמן לו להגיע לישיבת חב"ד בלוד, וחזות הישיבה הייתה רחוקה מלהרשים בחיצוניות וממש לא התאימה למאווייו האסתטיים של ברוך. אבל היה במקום משהו שהקסים אותו. יותר נכון מישהו: המשפיע המפורסם הרב שלמה חיים קסלמן ז"ל.
 
באותו ביקור, הצליחו תלמידי הישיבה להשפיע על ברוך לכתוב מכתב לרבי. "הרבי הוא אבא טוב. כתוב לו בפתיחות, בדיוק כמו שהיית כותב לאביך". ברוך 'התפתה' ושפך על גבי הכתב את כל אשר על לבו. המכתב נשלח, והרבי השיב עליו. מכל המכתב, המשפט שהכי דיבר אל ברוך היה: "רבים עברו מצב רוח דומה והתגברו והצליחו באופן יוצא מן הכלל". העידוד שזרם מהמילים כבש אותו.
 
נקפו שנים, במהלכן התגייס ברוך לשרות צבאי. כאשר סיים את השרות, החליט לחזור לישיבה בלוד. הוא הגיע למשרדי הישיבה, ועד שמישהו התייחס אליו – התיישב בפינה שמצא והחל לצייר. מנהל הישיבה, הרב אפרים וולף ז"ל, לא ידע מה לעשות בדיוק עם ה'יצור' שנחת במשרדו. אך הרב שלמה-חיים, שזכר את ברוך וידע גם על המכתב שקיבל מהרבי, אמר לרב וולף: "הוא קיבל מהרבי מכתב מיוחד".
 
כך בילה ברוך תקופה בישיבה. בשלב מסוים כתב לרבי – בפתיחות, כמו שלימדוהו – כי ברצונו להכיר מקרוב את הרבי. הרבי בתשובה שלח אליו הזמנה רשמית מטעם ישיבת חב"ד המרכזית בניו-יורק לבוא וללמוד במקום, הכוללת התחייבות לכל הוצאות כלכלתו. עם הזמנה כזאת קיבל ברוך משלטונות ההגירה של ארצות-הברית אשרה לשהייה ארוכה שם, ועד מהרה הגיע לרבי.
 
ברוך זכה ל'יחידות' – פגישה בארבע עיניים עם הרבי – שנמשכה שלוש שעות! הרבי אמר לו שם: "דורות רבים עברו, וחוש הציור בכשרות לא תוקן, ואתה תתקן!".
 
בתיווכו של אברך חסיד וירא שמים, שאת שמו קיבל מהרבי, הגיע ברוך לאמן מפורסם בשם חיים גרוס. גרוס זיהה מיד את הכישרון המדהים של ברוך ואמר כי מוכן להעניק לו שלוש מלגות בנות 10,000 דולר כל אחת למימון לימודים אקדמיים.
 
ברוך הריח כי לא זו הכשרות בציור עליה דיבר הרבי ודחה את ההצעה הקוסמת. ברוך היה גלוי-לב עם גרוס והסביר מדוע לא קופץ על הצעתו. אך גרוס התקשה לקבל את ההסבר. דעתו הייתה כי "הרבי מליובאוויטש אמנם מבין בכשרות אך חיים גרוס מבין באמנות"...
 
לפועל, קיבל ברוך מלגה לשנת לימודים אחת מהרבי עצמו. ברוך נרשם ללימודי אמנות חזותית באוניברסיטה בניו-יורק ועשה חיל בלימודיו. לאחרי אותה שנה, עודד הרבי את ברוך לשוב לארץ ולהשתקע בה.
 
חלפו שנים. ברוך הקים את ביתו עם רעייתו שרה, ולאחר מלחמת ששת-הימים הם היו למשפחה החב"דית הראשונה שהתיישבה בחברון המתחדשת. במשך תקופה ארוכה ישב ברוך בביתו החברוני והוציא מתחת מכחולו יצירות מרהיבות ומדהימות, מבלי שיותר מדי אנשים ידעו עליהן.
 
תערוכת הציורים הראשונה שערך הייתה בשנת תשל"ט (1979) בלונדון. היוזמה והביצוע נזקפו לזכותו של החסיד הרב פייביש וואגעל, שהכירו מימי עלומיו. התערוכה קצרה הצלחה, וברוך החליט לאסוף את ציוריו ולנסוע עמם לניו-יורק. עז היה חפצו להכניס אל הרבי שניים-שלושה ציורים אורגינאליים.
 
כאשר הביע את רצונו לפני הרבי, הגיב הרבי: "למה רק שניים שלושה?". הרבי הורה לברוך לערוך במרכז חב"ד העולמי תערוכה שלמה, "ואני אהיה המבקר הפותח", הוסיף הרבי.
 
בביקור נדיר ומתועד, שהה הרבי בתערוכה חמישים דקות. התבטאות מיוחדת של הרבי באותו ביקור מהדהדת באוזני ברוך עד היום: "היטבת לבטא את הנשמה של היהודי, אבל ליהודי יש גוף והגוף הוא קדוש. עליך להתעסק יותר בתורה ומצוות".
 
היו לרבי גם הערות ממוקדות על ציורים. בציור שתיאר את ארמונו של שלמה המלך, נראו דמויות של שומרי סף, והרבי העיר: "זה לא מתאים לסגנון הלבושים של מצרים". ברוך השיב כי התכוון לצייר בגדים אשוריים.
 
בציור אחר שנשא את הכותרת "זה לעומת זה עשה אלוקים", נראתה דמות גוי מעל דמות יהודי, והרבי תיקן כי מן הראוי שיהיה להפך. לאחר מכן, עמל ברוך קשות לתקן זאת. הערה נוספת של הרבי התייחסה לציור הכרובים שנראו כמו בספרי הנוצרים, והרבי הנחה את ברוך כיצד לציירם נכון – "סוככים בכנפיהם על הכפורת".
 
באותה הזדמנות, חמש-עשרה שנים אחרי הפגישה עם חיים גרוס, חזר ברוך נחשון ונפגש עמו. חיים ראה להיכן הגיע ברוך בהכוונת הרבי והודה: "אין מה לומר. כנראה הרבי מליובאוויטש מבין גם באמנות"...