רוני ואחיו גדי נולדו בדימונה לסיטואציה מורכבת שהעמידה אותם באור הזרקורים כבר מילדותם. אמם נישאה לשחור ממוצא אנגלי שנולד 'בבריטיש גואינה', צפון-דרום אמריקה.

באותן שנים החלה בארץ האווירה של מתירנות, ומשפחת פלאו השתלבה באותה אווירה. בשנים הראשונות עברה המשפחה מצפון לדרום במסגרת עבודתו של האב. כשהיה רוני בן שלוש בלבד, התגרשה אימו והם עברו להתגורר באילת. אמו ציירת בחסד עליון ששמה הולך לפניה. במכבייה בשנת תשעים זכתה במקום הראשון, בעקבות ציור מנורה שאיירה. הם יצאו הרבה לטיולים בחיק הטבע. "חיינו ונשמנו את הטבע", אומר רוני. לא פעם סבלו מהתנכלויות בשל מראם החיצוני, באותם ימים, טרם העלייה האתיופית לישראל, מראם החיצוני היה לא שכיח, אולם הם למדו להתמקד בבניית חייהם האישיים. 

במסגרת השתתפות המשפחה בפסטיבלים שהתקיימו ב'נואיבה' שבסיני, התגוררו במקום תקופה ממושכת, בבית בנוי מבקבוקים... באחד הימים חזרו לאילת. למעשה לא היה להם ממש לאן לחזור, ובמשך חודשים ארוכים התגוררו בהרים בתוך בתי פח בצוותא עם תאילנדים, נוודים וכל שאר מרעין בישין. משפחתם חייה חיי דלות מחרידים. 

"למרות שלא היה כסף בבית, והיינו חיים חיי נוודות" אומר רוני, "מעולם לא הינו רעבים, תמיד הסתפקנו במועט ושאפנו להצליח/ חונכנו לערכים של מוסר וצדק". מדי פעם היו רוני ואחיו מבקרים אצל אמנים שונים ולומדים מהם על התמחותם, בעיקר למדו מוסיקה. 

בכתה א' מצאו השנים את עצמם בפנימייה בפרדס חנה. הכניסה לחברה הייתה קשה, בשל מראם החיצוני, לאחר שלוש שנים חזרו לאילת, וגם שם החברה התקשתה לקבלם. 

רוני החליט לנקוט יוזמה. היה זה בסיום הלימודים ביום הראשון כשהבחין בעשרות ילדים ממתינים לו על יד שער בית הספר בכדי להכותו. רוני תפס את אחד מהם ואיים, אתם ביחד תנצחו אותי, אבל אתפוס אחד וסופו יהיה מר. "כל דאלים גבר, זה היה קוד הכניסה לחברה". 

מאותו יום עלה כוכבו. הוא התקבל לחברה. גם הכישורים שלו סייעו בעדו. כיון שהיה לו כשרון ציור, היה מאייר לחברים את מחברותיהם, וכולם הביעו השתאות נוכח חוש הציור המדהים שלו. הוא גם היה הראשון בבית הספר בכל מה שקשור לאתלטיקה וספורט. המורה למוסיקה בבית הספר עמד אף הוא מהר מאוד על הכישרון שלפניו, ולאחר דקות של בחינה הפך רוני להיות גם זמר בית הספר והיה שר 'סולו' בטקסים השונים. 

תקופה מסוימת למד עם אחיו בכפר הנוער דוד רזיאל בהרצליה, לאחר מכן חזרו לאילת. הקשר של רוני עם אימו היה קשר חזק ואמיץ. כאשר המורה לספרות בכתה י' ביקשה מהתלמידים לכתוב על דמות נערצת, רוני בחר באמו. המורה התרגשה מאוד והוא זכה במקום הראשון. 

רוני מעולם לא ברח מהתמודדות עם החיים ועם הסובב, כמו עם שאלות קיומיות שהעסיקו אותו. הוא ביקש להבין כל דבר לאשורו. כבר בשנות נערותו המוקדמות היו לילות בהם ישב עם אימו אל תוך הלילה ודן עימה אודות מהות החיים. 

בסוף כיתה י' החל ללמוד לגלוש. "כיוון שלא היה לי כסף, הייתי הולך לים וצופה במשך שעות בגולשים ולומד תיאורטית את אומנות הגלישה. בחופש הגדול עבדתי קשה ועם הכסף שהרווחתי ניגשתי ללמוד גלישה". 

גם בתקופה זו של חייו, רוני נושם את הים. כשהוא שומע על רוחות סוערות, הוא ממהר לרדת עם הגלשן למזח. "גם אחי גדי התמכר לכלי הגלישה, ובכל פעם היינו יורדים לגלוש". 

באותם ימים האחים רוני וגדי הפכו לידועים בתחביביהם. תושבי העיר הכירו אותם והעריצו אותם. רבים היו מגיעים לחוף בכדי לצפות בתעלוליהם הימיים. 

"מילדות הייתה בתוכי תחרות, אפילו נגד ה'אני' שלי. כל דבר שראיתי לנכון, השקעתי בו מאמץ רב בכדי להיות בו הכי טוב. ברוך ה', עכשיו כשאני מסתכל אחורנית הייתה לי סייעתא דשמיא גדולה". כשרוני התאהב באחד הימים בסקטבורד, הוא קנה והחל להתאמן באינטנסיביות. מהר מאוד זכה בתואר 'אלוף העיר'. בחיוך של ביישנות מספר רוני איך כל ילדי העיר היו נוסעים אחריו ואחרי אחיו ומבקשים ללמוד את פעלוליהם. 

בניגוד לשנות הילדות הראשונות, החברה התחילה להעריך ולהוקיר את האחים פלאו בזכות הצלחותיהם. כשרוני סיים את חוק לימודיו, הפך להיות מדריך גלישה, התגייס לצבא שם שימש כחובש. 


בתום שירותו הצבאי, החל לעבוד בבאסטות שעל הטיילת האילתית. "לאימא שלי הייתה באסטה של תכשיטים ואני מכרתי. מאוחר יותר העלה אחי רעיון לצייר על חולצות. וכך תיירים שהיו מגיעים למקום, הייתי מצייר להם על חולצותיהם ציורים שונים לפי הזמנה". 

"כמעט כל דבר התבקשנו בעקבות הייחודיות שלנו ליטול בו חלק", אומר רוני. מאוחר יותר נכנס בשותפות עם אחיו בפאב שהקים. רוני היה מצייר תפאורה ושימש כתקליטן במקום. החוש המוסיקלי לא אכזב, וההצלחה האירה פנים. 

עד אותם ימים רוני היה רחוק מיהדות לחלוטין. הדבר היחיד שידע זה פסח "בזכות בני המשפחה מסורתיים שהתארחו אצלי. בשבת היינו עושים כל דבר, אך היינו מכבדים את אלו ששומרים/ המוסיקה הייתה בווליום נמוך. בתת-מודע שלי ברור שיש בורא לעולם, אך לא התעמקתי בזה. כל טוב היה לי ולא היה לי עניין לשנות את אורחותיי". 

ואז החלה אמו לחזור לשורשיה. "באחד הימים אמר לה אחד מידידיה, כי אנו מחטיאים את האנשים ברבים. הדבר הפריע לה מאוד, משום שציינתי כבר שהיה חשוב לנו שלא להפריע לאמונתו של איש. באותם ימים הייתי שותף עם אדם נוסף בפאב, ובעקבות זאת אימי ביקשה שאעזוב את השותפות. חככתי בנושא רבות ולבסוף פירקתי את השותפות".

ימים ארוכים הסתובב רוני באילת למצוא מקום נאות לפתוח בו 'פאב' משל עצמו, ומשלא מצא, יצא לחפש בתל-אביב וחיפה. "העובדה ששמעתי בקול אמי, סייעה לי", אומר רוני. "אותו בחור עמו פירקתי את השותפות, הסתבך בענייני כספים, ולאחר מכן הסתבך גם משפטית. למזלי _ יצאתי בזמן מהסיפור. הייתה בי הרגשה חזקה שהקב"ה דאג להציל אותי מבעוד מועד, ואין זה יד המקרה. 

בד בבד עם התקרבותה של אימו ליהדות, התחיל גם רוני לגלות עניין. בעבר קרא פילוסופיות ואהב להשתעשע בהן, וכעת חיפש משהו יותר עמוק. הוא החל לשקוע בחיפוש אחר מהות לחיים. "אימי נברה במשך שנים בפילוסופיות השונות ושום דבר לא סיפק אותה עד שחזרה אל התורה, אל דרך ישראל סבא". 

"באותה תקופה פתחתי פאב חדש, ואז אמי ביקשה שאסגור את המקום בשבת. למען האמת, שמירת שבת הייתה רחוקה ממני לחלוטין, מה עוד שביום זה הייתי מרוויח הכי הרבה. הייתי בהתלבטות גדולה, אך לבסוף נעתרתי לבקשתה. 

"חשבתי לעצמי שזה גם יכול להוות גימיק. אנשים היו מופתעים, שכן אני אישית לא שמרתי עדיין שבת. החלטתי שבאמת רצוי שיום אחד יהיה מנוחה לי, לעובדים ולעסק בכלל. המציאות הותירה אותי פעור פה: במוצאי שבת היה הפאב עמוס יותר מאי-פעם, והרווחים התקזזו עם שבת ואפילו הרווחנו יותר מתמיד. זו לא הייתה הרגשה אלא ידיעה ברורה שיש לי ברכה בזכות שמירת השבת. 

בהגיע היום הקדוש יום כיפור, החליט רוני ללכת לבית כנסת. אמנם הוא לא צם, שכן לא הבין את משמעות היום. אך גם בואו לבית הכנסת היה משום חידוש, שכן תמיד היה הולך ביום זה לגלוש בים. "רציתי לחוות את החוויה הרוחנית הזו, אין לי הסבר לרצון ההוא/ אולי בגלל שאימי חזרה בתשובה, או שמשהו על-רצוני 'משך' אותי לשם. לא הרגשתי שותף לרצון הזה, אלא הלכתי כי פשוט נמשכתי... 

"בבית הכנסת פגשתי חבר מהכיתה שלמד איתי בעבר. הוא שר עם הקהל בהתלהבות את התפילות והניגונים, ואני הסתכלתי עליו נדהם. הוא היה בחור שהיה חלש בלימודים, אך בקי בכל התפילות, ואני הרגשתי בושה. אני לא יודע כלום. פתאום היה לי רע. אמרתי לעצמי 'מילא, אני לא יודע, אבל מה יהיה עם הילדים שלי? שגם להם תהיה כזו בורות?' עדיין לא חשבתי כלל על חזרה בתשובה, אבל משהו בתוכי זעזע אותי. כבר למחרת החלטתי ללמוד יהדות. 

"כמו בכל דבר, כשלקחתי על עצמי משימה, התחלתי לבצע אותה, ויהי מה. למדתי לבד את הפרק הראשון בתהילים. מבחור בשם זוהר גורי שמעתי לראשונה על מצוות תפילין. 

"בתחילה הייתי מתפלל באחת מפינות הפאב בשעת הבוקר כשאני בוחר לעצמי את הקטעים... יום אחד נכנס פנימה בחור בשם מיכה, והוא הראה לי אלו קטעים יש להתפלל. חלפו ימים, ובמקום להתפלל בפאב התחלתי להתפלל באחד מבתי כנסת. זמן לא רב לאחר מכן, חבר סיפר לי על המושג 'מקווה'. כך יצא שכל בוקר, לאחר לילה מתיש של עבודה, הייתי הולך למקווה ומשם להתפלל..." 

כבר היית עם כיסוי ראש? 

"עדיין לא הייתה לי כיפה. למעשה, כל מהלך החזרה בתשובה היה כאילו מישהו מוליך אותי מבלי שאני מבקש זאת. זאת הייתה התחושה שלי. בחודש אלול התקרבתי עוד יותר, באתי לומר סליחות מדי ערב. באיזהו שלב הורדתי את הרסטות שהפריעו לתפילין. עדיין לא שמרתי שבת. 

"הטריגר שהביא אותי לשמור שבת, קשור בסיפור פלאי: באחת השבתות כשנסעתי לים, התפנצ'ר לי הגלגל ברכב. שבת לאחר מכן נסעתי עם הרכב של חבר וגם הוא התפנצ'ר. בשבת השלישית שני הרכבים התפנצ'רו. נבהלתי. היה לי ברור שיש פה יד מלמעלה שמכוונת. מאותה שבת לקחתי את הגלשן ידנית אל החוף ואחד מחבריי היה מחזיר אותי במוצ"ש. 

"כשהבנתי ממישהו שהגלישה עצמה אסורה בשבת, התחלתי 'להעביר' את השבת בדרכים אחרות. באותם ימים החל המפנה המשמעותי. לבשתי ציצית, נברתי בספרי קודש, ועוד. חברים מהעבר לא הבינו מה עובר עלי/ הייתי בתקליטיה של הפאב עם ציצית וכיפה בתחילת גידול זקן. לא אשכח את הבעות הפנים המתפלאות של כל החברים". 

"רוני", היו החברים אומרים, "אתה האחרון שחשבנו שתחזור בתשובה"... 

אנ"ש באילת שהכירו את רוני עוד בטרם שיבתו ליהדות, מאשרים בשיחה עמי, כי התהליך שרוני עבר, הדהים רבים מתושבי העיר. 

באותם ימים, החל גם האח גדי לעבור תהליך ארוך של חיפוש עצמי. הוא עשה את זה בהודו ובמזרח הרחוק, שם החל להתקרב אל חב"ד. רוני מצדו, הסתפק בתפילות אצל הספרדים. כשבאחד מימי כיפור הגיע לבית כנסת חב"ד, הוא לא הבין מאומה מסדר המזמורים והתפילות. 

"למרות זאת, התחלתי להגיע כל בוקר לבית חב"ד להשתתף בתפילה. לאחריה התקיים שיעור בחומש שמסר מנהל בית חב"ד הרב מענדי קליין. )בחיוך( אני זוכר שבימים הראשונים שלי בבית כנסת חב"ד, לא הבנתי איך אנשים יורקים ב'עלינו לשבח', אצלי התרקם שבית כנסת זהו מקום קדוש שמכבדים בכבוד רב. מאוחר יותר הסבירו לי את המשמעות, והתחלתי לתפוס את זה בפנימיות/ הבנתי שבחב"ד יש משהו עמוק יותר. 

"תקופה ארוכה נשארתי בבית חב"ד, השתתפתי בשיעורים ובהתוועדויות, עד שהחלטתי כי נגמרו המשחקים ואני עושה סוויץ'. כעת הייתי בפלונטר, שכן היה לי פאב ולא ידעתי מה לעשות איתו. קבעתי מחיר כדי שלא יהיה לי מניעות. אמרתי לעצמי שאני קובע סכום והקב"ה יעזור לי. במהירות יחסית מישהו בא וקנה אותו ממני. 

"מי שהביא אותי לעשות את השינוי הממשי באורח חיי, הוא הרב יחיאל קוצר, שהיה מוסר לפני תפילת שחרית שיעור ב'תורה אור', פנימיות התורה. השיעורים שלו הדהימו אותי. כל שברי הפילוסופיות שעדיין היו בי, התנדפו ברגע... הרב קוצר עצמו הגיע במשך תקופה ארוכה פעם בשבוע לפאב כדי למסור שיעור בפני משתתפים רבים. 

"בחנוכה הגעתי אל הישיבה בצפת שם שהייתי שבוע ימים ומשם הגעתי אל רמת אביב. לא אשכח את אותו יום בו הגעתי לבני-ברק על מנת להמשיך לרמת אביב. לא הייתי רגיל לכל כך הרבה יהודים דתיים. הרגשתי שאני נמצא באיזה חלום... הישיבה ברמת אביב והרב יוסי גינזבורג נתנו לי את הדחיפה האחרונה לחיים חסידיים. לאחר חודשיים נישאתי והקמנו את ביתנו באילת". 

כיום עוסק רוני בציור. כמו בכל דבר, גם בזה הוא רואה שליחות. ציוריו המדהימים בכל קנה מידה מעטרים קירות רבים בעיר. את שליחותו הוא רואה בכך שהוא מציין בס"ד בכל אחד מציוריו ומשלב תוכן יהודי. "באחד הימים עצר על ידי יהודי דתי והפטיר לעומתי 'כל הכבוד לך, אני מארגן פעילות במתנ"ס וכשכתבתי על המסמכים בס"ד כל ההנהלה העירה לי על כך. כיום זה הפך ללגטימי בזכותך..." 

גולת הכותרת של ציוריו _ זה דיוקן יפה של הרבי, שהאורגינל שלו מתנוסס לראווה באחד מקירות ביתו של הרב קוצר. "זה היה מחווה עבורו. כשהוא מסר אצלי שיעורים, רציתי לשלם לו על כך אך הוא סירב/ כל כך התפעלתי שמישהו מוכן לוותר על זמנו הפרטי בשביל אחרים ללא תמורה. לאחר שהפכתי להיות חסיד החלטתי שעל כך, ועל כל העזרה שלו בקירובי ליהדות, אצייר לו את הדיוקן המושקע. 

רוני גם עוסק כעורך מוסיקלי ב'קול הים האדום' המשדר באילת וסביבותיה. בחודשים האחרונים הוא עורך תוכנית מיוחדת בשם 'קצת אחרת' בה מדברים על פרשת שבוע ומביאים מרואיינים בנושאים שונים, כשהקו המנחה הוא 'לחיות עם פרשת השבוע'. התוכנית משודרת בין שבע לשמונה בערב בכל יום רביעי וזוכה לרייטינג גבוה בקרב תושבי העיר והערבה. 

רוני כמו רוני בצעירותו, ממשיך ועושה את מה שהוא יודע הכי טוב, הכי חזק ומשתדל להגיע לקצה. הפעם לקצה הטוב...