משה-רבינו ניצח על תהליך השראת השכינה בבית-האלוקים הראשון, ובאותה מתכונת מנצח המשיח – הרבי – על תהליך השראת השכינה בבית-האלוקים האחרון; בבית-המקדש השלישי והנצחי, שייבנה תכף ומיד.
יש אנשים שמתבוננים בכל הרעיון המשיחי שביהדות וקצת תוהים. תהייה שנובעת לא חלילה מספקנות, אלא אדרבה, מנקודת מוצא של אמונה: כמעט אלפיים שנה ממתין עם ישראל לגאולה. מדור לדור עוברת הציפייה והאמונה לפיה ככל שניטיב לקיים תורה ומצוות – נמהר להביא את המשיח. אם מתמהמה המשיח זה רק בגלל שהוא מצפה שנוסיף ונשפר את קיום התורה והמצוות. עלינו להוסיף ללמוד תורה, לשפר את קיום המצוות – וסוף סוף הוא יבוא.
וכאן באה התהייה: הרי בכל מקרה אין הבאת הגאולה בשליטה אנושית. זהו תהליך שמימי שכל כולו לא בידינו. כל הייעודים המובטחים אז – שלום-אמת בכל העולם, עשירות מופלגת לכול, קימת המתים לתחייה ועוד שורה של תופעות פלאיות – לא ייתכנו לעולם בלי התערבות אלוקית גלויה. אם כן, מדוע תלה הבורא את ההתערבות הזו במעשי בני-האדם? מדוע הוא החליט שדווקא רף מסוים של תורה ומצוות יגרום לו להביא את הגאולה?
*
את התשובה לכך אנו יכולים ללמוד מפרשת-השבוע: מתואר בה כיצד אוסף משה-רבינו את כל עם ישראל ומעביר אליהם את ההוראה האלוקית לבנות משכן. כל איש או אישה מתבקשים לתרום מממונם ומכישוריהם ולהשתתף במאמץ בניית הבית לשכינה.
במובן מסוים יש פה משהו קצת מגוחך: אלוקים הכל-יכול מבקש נדבות! הוא מעוניין בתרומות של עם ישראל כדי לבנות לעצמו בית. האם כמויות הכסף והזהב שלהם חסרו לו? האם הוא לא יכול לדאוג בדרך כלשהי לכל החומרים הנדרשים להקמת המשכן, מבלי להתרים על כך את עם ישראל?
ובכן, כמובן שהקדוש-ברוך-הוא יכול הכול. אבל הוא רצה שלבני-ישראל תהיה הרגשה טובה שהם נוטלים חלק בהקמת הבית לשכינה. הוא רצה שלכל יהודי תהיה במשכן תחושת שייכות, לאמור: גם אני שותף להקמת המקום. גם אני תרמתי מכיסי או גם מכישוריי לבניית בית-האלוקים.
וזהו גם ההסבר לתהליך הגאולה: אילו חפץ הבורא – כמובן שיכול להביא מזמן את הגאולה. אבל מסיבות שונות הוא רוצה שאנו דווקא כביכול נביא אותה, ואחת מהן היא שפשוט תהיה לנו הרגשה טובה שהגאולה באה בזכותנו; שכאשר תבוא הגאולה יתמלא כל אחד מאתנו בתחושת שייכות, לאמור: גם אני שותף להחלת המציאות הזו. גם אני השקעתי בלימוד התורה ובקיום המצוות ובכך הוספתי לקדושה הרוחנית האופפת כעת עולם ומלואו.
למעשה, אמורה הגאולה כבר להתממש. היא מתעכבת מסיבה שאינה מובנת, כלשונו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, ועלינו לנצל את העיכוב למעננו; לזכות בתרומה נוספת להבאתה, כך שכשנהיה בה – נרגיש טוב יותר.
*
מההתרמה לבניית המשכן ניתן ללמוד דבר נוסף: לא בכל פעם שהעביר משה-רבינו לעם ישראל מסר אלוקי הוא עשה זאת לפני כל העם, אנשים, נשים וטף. אך בפעם הזו הוא כן נהג כך. כאשר דובר על השראת השכינה בקרב עם ישראל, חשוב היה לו לפנות בעצמו אל כל אחד ואחת מהם, כולל הילדים והפעוטות – ולחברם כראוי אל העניין.
אצל הרבי מליובאוויטש מוצאים גם כן גישה זהה. שיחותיו של הרבי, שעוסקות תמיד בהתרמה רוחנית של עם ישראל להבאת הגאולה, פונות אל כל הקהלים ואל כל הגילאים. הרבי מהווה תופעה נדירה בכך שהקדיש שיחות מיוחדות לנשים ושיחות מיוחדות לילדים. חשוב לרבי לפנות בעצמו לכל חלקי העם ולחברם כראוי אל העניין.
