בעל תשובה 'טרי' היה דרור כהן, אולם עובדה זו לא מנעה ממנו לייסד בעצמו שיעור בחסידות. בעת שהתרחש סיפורנו – לפני למעלה מעשרים שנה – התגורר דרור בשכונת קטמון הירושלמית. במקום נמצא בית-כנסת שהוקם על-ידי חסידי חב"ד שגורשו מהרובע היהודי במלחמת השחרור, ודרור בחר בו כאכסניה ניאותה לשיעור.
 
השיעור של דרור היה בספר תניא – ספר היסוד של תורת החסידות, שנכתב על-ידי מייסד חסידות חב"ד, כבוד קדושת רבי שניאור זלמן מלאדי. דרור הספיק להכיר בחייו כמה וכמה קהילות, סגנונות וזרמים שונים ביהדות, ומכולם הוקסם משיטת חב"ד. לכן החליט להפיץ את הקסם המיוחד לאנשים נוספים.
 
בית הכנסת בו התקיים השיעור לא היה כל כך פעיל, משום שלא נותרו בשכונה חסידי חב"ד רבים. דרור הרגיש ממלא שליחות גם בכך שהוא מפיח רוח חיים בין הקירות השוממים.
 
דרור תלה מודעות וערך מסע פרסום אישי. אבל כשהגיע השיעור הראשון – אף אחד לא הופיע. דרור היה לבד בבית-הכנסת. דרור אינו מהטיפוסים הממהרים להתייאש. הוא לא נפל ברוחו ואמר לעצמו: אלמד היום לבד ובשבוע הבא יהיו בוודאי משתתפים נוספים. לפחות חלק מאלו שהבטיחו כי יופיעו השבוע...
 
אבל גם בשבוע הבא לא הופיע אף אחד. וגם לא בשבועות שלאחר מכן.
 
באותן שנים, כאשר נשא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיחה בבית-מדרשו בניו-יורק, היו הדברים משודרים טלפונית לכל קצוות תבל. גם בירושלים (כמובן) הייתה נקודה בה שמעו את שיחותיו של הרבי בשידור חי – בישיבת 'תורת אמת' של חב"ד. בכל הזדמנות כזו היו מתאספים בישיבה מאות חסידים, ברובם חסידי חב"ד, ומקשיבים לדברי הקודש.
רוב שיחותיו של הרבי נאמרו בשעות הערב, וכתוצאה מהפרש השעות בין ישראל לניו-יורק – הן נשמעו בירושלים באישון לילה. מכל מקום, הקפיד דרור בקנאות להגיע לכל שידור כזה – למרות שלמחרת בבוקר היה עליו להתייצב לעבודה בשעה מוקדמת ולמרות שלא הבין אידיש – השפה בה נאמרו השיחות. הוא תמיד נעזר בחסידים שמבינים את השפה שתרגמו עבורו את הדברים.
 
באחד השידורים שהתקיים במהלך השבועות של 'שיעורי הבדידות', היה דרור עייף במיוחד. הוא ממש לא הצליח להחזיק את שמורות עיניו והן נעצמו. אף פעם לא זכר דרור את עצמו נרדם באמצע שיחה של הרבי. הפעם זה קרה.
 
תוך כדי תנומה, חלם דרור חלום בו ראה את עצמו בבית-המדרש של הרבי בניו-יורק. תוך כדי חלום, ראה דרור את הרבי ניגש לאזור ארון הקודש ושולף שלוש כוסות. ברגע הבא ראה דרור רק שני כוסות, ומתוכן בעבעו גזים כאילו הייתה שם שתייה תוססת. באותו רגע התעורר דרור וחזר אל המציאות.
 
החלום היה מוחשי ולא שגרתי ודרור נרגש מאוד. הוא החליט לשמוע מפי חסיד מנוסה ובקיא ממנו, אם יש לחלום משמעות כלשהי. אחד מרבותיו באותה תקופה היה המקובל החסידי הרב יצחק גינזבורג, והוא בחר להיוועץ בו. אולם דרור לא היה שלם עם ההסבר שקיבל מהרב גינזבורג והמשיך לחכך בדעתו מה אומר החלום.
 
יום אחד, לאחר שבועות ארוכים של שיעורים ללא משתתפים, נכנס לבית-הכנסת בקטמון בחור מישיבה חרדית של הליטאים – אלה שאינם חסידים – ושאל את דרור היכן מתקיים שיעור בתניא. "מזה זמן רב אני מחפש מישהו שילמד איתי בספר תניא".
 
"הגעת למקום הנכון", ברקו עיניו של דרור מאושר. סוף סוף משתתף חדש בשיעור ה'ותיק'...
 
את השבת הסמוכה עשה דרור בכפר חב"ד, בביתו של מי שקירב אותו לחסידות חב"ד – הרב יוסף שטרסברג. בשבת בצהריים הגיע דרור לישיבה המרכזית בכפר, לבקר כמה בחורים שהכיר מתלמידי הישיבה. אלה האחרונים סיפרו לו על שני בחורים ליטאים מירושלים שמחפשים שיעור תניא למתחילים. "אולי יש לך שיעור להמליץ להם?".
 
"בוודאי שיש לי", חייך דרור בהתרגשות. הנה, חוג המשתתפים הולך וגדל.
 
ואכן, בשיעור הקרוב כבר היו ארבעה משתתפים: דרור, המצטרף הראשון והשניים החדשים.
 
כפי שמצופה משיעור כזה, הוא לא התנהל בדיוק לפי תכנית מוגדרת. בתחילה, היו אכן למדים מתוך הספר, אך בהמשך היו תמיד גולשים לשיחות על הסגנון הייחודי של חב"ד, על אורחות חייהם של החסידים ועל הנהגותיו המופלאות של הרבי.