רבנו שרירא גאון, ראש הישיבה המפורסמת של פומבדיתא, נולד בד׳ אלפים תר״ס (900) בערך, לאביו רב חנינא גאון, שעמד אף הוא בראש ישיבת פומבדיתא, כמו סבו, רב יהודאי גאון. המשפחה התיחסה לזרובבל בן שאלתיאל, פחת יהודה, שהיה נכדו של יבניה מלך יהודה, אותו הגלה נבוכדנאצר אחד עשרה שנה לפני חורבן בית ראשון.

מאוחר יותר ירשו הפרסיים את השלטון מהבבלים וכורש מלך פרס הרשה ליהודים לחזור ולעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש. זרובבל בן שאלתיאל, שמילא תפקיד חשוב בחצר המלך הפרסי דריוש, נתמנה על ידי המלך לעמוד בראש היהודים שחזרו לירושלים והחלו בונים את הבית השני.

לאור האמור נראה ברור כי מוצאו של רב שרירא גאון היה ממשפחת מלכות בית דוד. על חותמו נראה ארי, סמל לשבט יהודה שנמשל לגור אריה ולבית דוד. כפי שהוא מספר באגרת שלו (ראה להלן) היו אבות אבותיו משמשים בתפקיד ריש גלותה, לפני תקופת בוסתנאי.

אולם כאשר ערכה של משרה זו ירד בעיני הציבור והיא הפכה ל"ייצוגית" ותו לא, משכו אבותיו את ידיהם ממנה והתמסרו ללימוד התורה. כך הגיעו למנהיגות רוחנית של יהודי בבל ולראשות ישיבת פומבדיתא המפורסמת לתהילה.

בגיל  68 (בערך) נבחר רב שרירא גאון לעמוד בראש הישיבה. עתה הוא פרש מכל פעילות שהיתה קשורה בתפקידו כמנהיג ("גאון"), תפקידים אלה העביר לבנו, רב האי גאון, שכבר אז היה מפורסם לתהילה כלמדן עצום וגאון בכל חדרי התורה — והוא עצמו התמסר אך ורק לישיבה, שעמדה אז במרכז החיים הרוחניים של העם היהודי בכל תפוצותיו.

רב שרירא גאון האריך ימים, עד גיל מאה (בערך). בערוב ימיו סבל הוא וגם בנו, רב האי גאון רדיפות בעקבות האשמות־שוא שטפלו עליהם. כתוצאה מכך הם נעצרו על ידי הכאליף אל־לאדיר ורכושם הוחרם. מאוחר יותר הם שוחררו והמשיכו בתפקידיהם הרמים כגאון וכראש ישיבה. אולם רב שרירא גאון נפגע קשות מיחסו זה של הכאליף ומיד לאחר מכן הוא נפטר והובא לקבורה בעיר מתא מחסיא.

כמו אל הגאונים שקדמו לו, הפנו גם אל רב שרירא שאלות רבות מכל תפוצות ישראל. נותרו בידינו תשובות רבות משלו, בהן הוא משיב על השאלות, פוסק הלכות, נותן הוראות ומפרש חלקים סתומים במשנה ובגמרא. רוב התשובות נכתבו בלשון הארמית, שהיתה שפת הגאונים. תשובות אחדות נכתבו בערבית והן תורגמו לאחר מכן לעברית.

התשובה המפורסמת ביותר שלו ידועה בשם ״איגרת רב שרירא גאון״. לתשובה זו נודע גם ערך היסטורי רב, כי באספקלריה שלה ניתן להכיר את חיי הקהילות היהודיות של הימים ההם. ה״איגרת״ נכתבה בתשובה לשאלותיה של קהילת קירואן שבאפריקה הצפונית, שנוסחו על ידי רבי יעקב בן נסים בשנת 986 למספרם.
בתקופה זו היתה בקירואן קהילה יהודית פורחת, עם תלמידי חכמים רבים, אולם יחד עם זאת היו שם גם קראים, שכפרו בתורה שבעל־פה וקיבלו אך ורק את התורה שבכתב.

הללו ניהלו וויכוחים בלתי פוסקים עם הרבנים וזה הניע את רבני העיר להפנות מספר שאלות אל רבי שרירא גאון ולבקש הסבר על התפתחותה ההיסטורית של המסורת, וכיצד ההלכה – היינו התורה שבעל־פה — נמסרה מדור לדור.

שאלותיה העיקריות של קהילת קירואן היו:

א) כיצד חוברה המשנה? האם נרשמה המשנה — שהיא היסוד לתורה־שבעל־פה — מדור לדור מימי אנשי כנסת הגדולה ועד ימי רבי יהודה הנשיא, שאסף, ערך וחתם את המשניות, או שמא רשם רבי יהודה הנשיא בעצמו, בדורו הוא, את כל המשניות לפני עריכתן וחתימתן? אם כך הוא הדבר, שאלו אנשי קירואן מדוע לא נרשמה המשנה לפני כן?

ב) האם הסדר של ששה סדרי משנה הוא לפי סדר ותכנית מחושבת?

ג) מה פירוש "תוספתא" ומדוע לא הכניס רבי יהודה הנשיא את התוספתות למשנה?

ד) כיצד חוברו הברייתות?

ה) כיצד חובר התלמוד (הגמרא)? איזה גדולי ישראל המשיכו את שרשרת המסורה בתקופת רבנן סבוראי ובתקופת הגאונים, עד ימי רב שרירא גאון?

רב שרירא גאון השיב לא רק על השאלות שנשאל עליהן, אלא נתן ב״איגרת״ שלו תשובה מקיפה וממצה על כל שאלות הדור והסביר בטוב טעם את התפתחותה ההיסטורית של התורה שבעל-פה. הוא מתחיל את דבריו בהסברה כיצד נמסרה המסורה מדור לדור, בשלשלת שלא נפסקה — מימי אנשי כנסת הגדולה (אשר ביניהם היו אחרוני הנביאים) ועד ימינו. כל דור מסר את מה שקיבל מאבותיו — הלכה למשה מסיני — לדור הבא אחריו ובראש כל דור ודור עמדו תלמידי חכמים ובית הדין שהיה מקובל על כל העם. בראשונה לא היה צורך לרשום את הדברים, כי למדו אותם בעל־פה ולא היו חילוקי דעות רבים.

רק אחרי חורבן הבית (השני) כאשר החלה תקופה קשה ורבת פורענויות ובעקבות זאת רבו המחלוקות בישראל — נתגלה הצורך לרשום את ההלכות ולהעלותם על הכתב. מסיבה זו רשם רבי יהודה הנשיא — שעל שולחנו התאחדו תורה וגדולה — את ההלכות וערכן בששה סידרי משנה. זוהי תמצית תשובתו של רבי שרירא גאון על השאלה הראשונה.

להלן הוא משיב על השאלות.האחרות, נקודה אחר נקודה ומבהיר בטוב טעם את אופיה של המשנה, התוספתא והברייתא ומסביר כיצד כל אלה נתחברו ונערכו. בבואו לשאלה האחרונה מונה רב שרירא את כל התנאים והאמוראים ומציין את תקופת כהונתם וכן את הסבוראים והגאונים, עד תקופתו הוא. יחד עם זאת הוא מוסר את כללי התלמוד והמדרש.

תשובותיו הסתמכו על ידיעותיו הרחבות, אותן קיבל מאבותיו, על תעודות היסטוריות שנשמרו על ידי הגאונים שקדמו לו, ובראש וראשונה על התלמוד והמדרשים גופא, שהם מקור לא אכזב של ידיעות היסטוריות על תולדות עם ישראל.

ה״איגרת״ נתחברה במקורה בארמית וכיום יש בידנו שתי נוסחאות שלה, השונו זו מזו בפרטים שונים. אחת הנוסחאות היא מר׳ שמואל הנגיד הספרדי, אשר בנו, ר׳ יוסף, היה חתנו של ר׳ יעקב בן נסים מקירואן ששלח את השאלות אל רב שרירא גאון. הנוסח השני מקורו בחכמי צרפת.

כאמור גדולה חשיבותה של ה״איגרת״ במיוחד מנקודת מבט היסטורית. היא מהווה סקירה נאמנה ומשקפת את החיים היהודיים ב־500 שנה שקדמו לתקופתו. במיוחד היא מטילה אור על תקופת הסבוראים והגאונים ובזה היא מהווה מסמך יחיד במינה. היא מוסרת תיאור נאמן על חיי הישיבות הגדולות בפומבדיתא וסורא. אשר בלעדי ה״איגרת״ לא היינו יודעים עליהם מאומה.