מלבד חידושיו ופסקיו ההלכתיים, מצויות בתלמוד אימרות רבות משמו, בהם המראים על אהבת ישראל שלו. בימי הרדיפות תחת שלטון רומי האכזרית, היו דבריו של רבי ישמעאל כמים קרים על נפש עייפה.
בכ"ה סיון שנת ג' תתע"ח מתו מספר תנאים על קידוש השם. בינהם היה התנא המפורסם רבי ישמעאל בן אלישע. היו אלו "עשרה הרוגי מלכות" אשר אורינוס קיסר רומי האכזרית הוציאם להורג חמישים שנה אחרי חורבן בית שני.
עם מסע הניצחון של טיטוס הרשע, שכבש את ארץ הקודש והחריב את בית המקדש, היה נער יהודי יפה עיניים וטוב מראה. פעם, כשהגיע לרומי, שמע התנא הגדול רבי יהושע בן חנניה את שמעו של הנער השבוי והחליט לעמוד על טיבו.
הוא ניגש לשער בית הסוהר וקרא בקול פסוק מספר ישעיהו: "מי נתן למשיסה יעקב, ישראל לבוזזים?" הנער לו התמהמה והשיב לו אף הוא בלשון הפסוק: "הלא ה' חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך"!
רבי יהושע הבין מיד כי הנער פיקח ומחונך כדבעי, והחליט לפדות אותו בכל סכום שיושת עליו. "מובטחני שיהיה מורה הוראה בישראל" אמר. הוא פדה אותו בסכום כסף גדול, הביאו לביתו שם למד עמו תורה מדי יום. הנער התקדם בלימודו והפך גדול בתורה, ומאוחר יותר השלים את לימודיו אצל רבי נחוניא בן הקנה. הוא למד בבית המדרש של יבנה שנוסד על-ידי רבן יוחנן בן זכאי לפני חורבן בית שני, ותקוותו של רבי יהושע התגשמה: הנער הפך לגדול בתורה שהתפרסם בשם רבי ישמעאל בן אלישע.
רבי ישמעאל היה נצר ממשפחת כהנים גדולים. אביו היה אחד הכהנים הגדולים האחרונים שלפני חורבן הבית והוא נקרא בפי כל "רבי ישמעאל כהן גדול".
בכל בוקר אנו אומרים בתפילה: "רבי ישמעאל אומר בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת". הוא היה זה שקבע שלוש עשרה מידות על-פיהם ניתן ללמוד מן התורה שבכתב לימודים שונים (קל-וחומר, גזירה שווה, כלל ופרט וכו') עמם עושה הכרה ראשונית כל ילד יהודי המתחיל ללמוד גמרא.
מאוחר יותר ייסד רבי ישמעאל בעצמו בית מדרש גדול המוזכר בתלמוד לעיתים תכופות כ"תנא דבי רבי ישמעאל". אחת מהברייתות המצוטטות בשם "דבי רבי ישמעאל" נאמרות גם בעת קידוש לבנה.
חכמי דורו הפליגו בשבחו והמשילוהו ל"חנות מיוזנת" (כלומר, חנות בה היין מוכן תמיד והחנווני לא צריך לומר ללקוחותיו "המתינו ואביא לכם". כך רבי ישמעאל ידע להשיב מיד מבלי להתמהמה). גם רבותיו, רבי יהושע בן חנניה ורבי אלעזר הגדול, כיבדוהו והעריצוהו, ורבי יהושע כינה אותו "עוקר הרים", כאשר בכך הוא מתכוון לחריפותו הבלתי רגילה.
מלבד חידושיו ופסקיו ההלכתיים, מצויות בתלמוד אימרות רבות משמו, בהם המראים על אהבת ישראל שלו. "כל ישראל בני מלכים הם" היה אומר, והיה מתאר את החסדים שבורא העולם עושה לעמו הנבחר, עם ישראל. בימי הרדיפות תחת שלטון רומי האכזרית, היו דבריו של רבי ישמעאל כמים קרים על נפש עייפה.
הוא לימד את תלמידיו הרבים מידות טובות, הוא הזהיר אותם כי עבירה קטנה גוררת אחריה חטא גדול, וכי אם אדם עובר על מצוות "ואהבת לרעך כמוך" הוא עלול להתדרדר לחטאים נוספים של נקמה, שנאה, לשון הרע עד לשפיכות דמים.
כאשר הצרות על עם ישראל תכפו והלכו ואדרינוס קיסר אסר על לימוד התורה, ברית מילה ושמירת השבת, שינס רבי ישמעאל את מותניו וקרא לעם למסור את נפשו על קדושת השם. לא חלף זמן רב ורבי ישמעאל עצמו הוצא להורג בצורה אכזרית.
בשנות חייו האחרונות פרץ מרד נגד הרומאים בהנהגת בר כוכבא. המרד נחל הצלחות חלקיות, אך לבסוף נכשל המרד והעיר ביתר – מעוזו של בר-כוכבא – נפלה בידי הרומאים. כעת הם פתחו במסע נקם אכזרי, רבי ישמעאל ורבי שמעון בן גמליאל היו הראשונים שנפלו קורבנות כחלק מ"עשרה הרוגי מלכות". כל אחד מהם ביקש מהמלך שימיתוהו ראשון כדי שלא יראה במיתת חברו; הגורל נפל על רבי שמעון.
הפייטן "יהודה חזק" חיבר פיוט נוגע ללב הכלול בסדר העבודה של תפילת מוסף יום הכיפורים המתאר את הוצאתם להורג של עשרה הרוגי מלכות.
כך מת רבי ישמעל כהן גדול על קידוש ה'. כבחייו, כן במותו, הראה דרך והאיר נתיב לעם שהיה נתון בצרה ומצוקה.
