ספור חייו של רבי יהושע בן לוי רצוף אירועים מופלאים. הודות לחסידותו המופלגת הוא פגש לעיתים קרובות את אליהו הנביא שלימדו את תורת הסוד. נוסף לכך היה לו קשר – רוחני, כמובן – עם נשמותיהם של גדולי ישראל מהדורות הקודמים שגילו לו סודות שמימיים רבים. 

רבי יהושע בן לוי היה גר לרוב בלוד, בדרומה של ארץ יהודה. מאוחר יותר הוא נתמנה גם לראש ישיבה בעיר זו.

בצעירותו הוא למד תורה משלושה גדולי תורה מפורסמים: רבי אליעזר הקפר, בר קפרא ויהודה בן פוריה, בן אחיו של בר קפרא. מזמן לזמן הוא גם ביקר אצל חכמי הצפון, כגון: רבי חייא בטבריה ורבי חנינא בצפורי, מקום מושב הסנהדרין. מאוחר יותר הוא אף ביקר אצל רבי יוחנן וריש לקיש בטבריה. 

בנוסף לחסידותו הגדולה, ניחון רבי יהושע בהופעה מעוררת כבוד. כל פעם שהצטרכו היהודים לשגר משלחת אל המושל הרומי בבקשה שיקל מעליהם את עול השיעבוד, הם בחרו ברבי יהושע בן לוי וברבי חנינא בר חמא. המושל הרומי חלק לשניים כבוד גדול וכשנשאל מדוע הוא עושה זאת השיב: כי השניים דומים עליו כמלאכי אלוקים... 

רבי יהושע בן לוי נתברך גם ברכוש ניכר ונמנה בין העשירים. אשתו הייתה בתו של תלמיד-חכם גדול ובנו, רבי יוסף, נהיה לחתנא דבי נשיאה, בקחתו לאשה את בתו של רבי יהודה הנשיא. 

מיותר לומר כי לרבי יהושע בן לוי היו ילדים מצויינים בתורה ויראת שמים. הוא התמסר לחינוכם, עודד אותם ללכת מוקדם בבוקר לבית הכנסת והבטיח חיים ארוכים למי שנוהג כך. הוא גם הדריך את בניו להיות בין עשרת הראשונים בביה"כ ולהקפיד לענות אמן ו"אמן יהא שמי' רבא" שעה שחוזרים על הקדיש. 

הוא היה מפורסם באהבתו היוצאת מן הכלל לתלמידי-חכמים. הדגיש את הצורך במתן כבוד ויקר ללומדי התורה. הוא גם עודד וניחם גם את אלה אשר בצוק העיתים ובעקבות חולשת אופי ירדו מהפסים ועברו עבירות. הוא אמר להם: כי אל להם לחשוב כי אין תקוה, כי מתנה טובה יש לו להקב"ה בבית גנזיו ו"תשובה" שמה והיא פתוחה בפני כל באי עולם. כל מעשה העגל לא בא אלא כדי לחזק את ידיהם של אלה הרוצים לחזור בתשובה – היה אומר – היות ומעשה העגל מראה כי אפילו אנשים בעלי מדריגה גבוהה יכולים ליפול ברוחם בשעת חולשה ולהיסחף בחטא. אולם, היא הנותנת, שאפילו חטא של עבודה-זרה, ואפילו מיד אחרי קבלת התורה ולמרגלות הר סיני, יכול להתכפר אם רק חוזרים בתשובה שלמה.

בעת ובעונה אחת הזהיר רבי יהושע בן לוי כי הזנחת לימוד התורה לא תשאר בלי עונש. "קול יוצא מהר חורב ומכריז ואומר: אוי להם מעלבונה של תורה". 

שום כח בעולם לא היה מסוגל לעצור בעדו שעה שמדובר היה בהפצת תורה ויהדות. פעם חלו מספר אנשים בעירו במחלה מדבקת אנושה. אפילו רופאים לא העיזו לגשת אל החולים הללו אחרי שכל מגע איתם היה מסוגל לגרום לסכנת נפשות. רבי יהושע בן לוי הלך אליהם ולימדם תורה באומרו: כי התורה הקדושה מהווה תריס בפני מחלות מסוכנות... 

בהלכות שנמסרו ממנו בתחומים שבין אדם לחברו, בולטת אהבתו הגדולה למין האנושי. הוא היה אומר: כי מי שלא ראה את חברו חודש ימים חייב לברך ברכת "שהחיינו"; ואם שנה תמימה לא ראה אותו, הוא חייב לברך "ברוך מחיה המתים". הברכה מביעה תודה להשם ושמחה. הוא גם הפליג בשבחה של השתיקה, במקום הדיבורים המרובים, ואמר: "לו היו משלמים סלע (מטבע) על כל מילה, היו נותנים שתי מטבעות על השתיקה". 

בהיותו חסיד וקדוש – אשר תורה ומדע, חסירות ומסירות-נפש עילאית התאחדו בו והיו לאחד – זכה רבי יהושע בן לוי "לגילוי אליהו". הנביא היה מופיע אצלו יום יום, לומד איתו תורה ומלמדו סודות גדולים של פרד"ס התורה. פעם נטרף אדם ע"י ארי במרחק שלושה מילין מביתו של בן לוי ואליהו הנביא לא בא אליו שלושה ימים. לשאלתו לסיבת הדבר, ענה הנביא כי על רבי יהושע היה להתפלל כי אסון כזה לא יקרבת ביתו. 

 
פעם פגש רבי יהושע את אליהו כשהוא נכנס למערתו של רבי שמעון בר יוחאי. הוא שאל את הנביא: "מתי יבוא המשיח"? והנביא השיב לו: "לך שאל אותו בעצמך"! לאחר שנודע לו מפי הנביא על מקום הימצאו של המשיח, הלך לשם רבי יהושע בן לוי ושאלו את השאלה הגורלית: "אימתי קאתי מר"? השיב המשיח: "היום"... 

 
בשמחה וטוב לבב חזר בן לוי אל אליהו הנביא וסיפר לו את דברי המשיח. אולם הנביא שיבר את אזנו באומרו כי הכוונה הייתה לפסוק בתהילים: "היום – אם בקולו תשמעו". כלומר, המשיח עלול לבוא כל יום אם רק היהודים יחזרו בתשובה שלמה ויקיימו את מצוות התורה הקדושה. 

 
רבי יהושע בן לוי נפטר בגיל מופלג זקן ושבע ימים. מסופר כי כאשר בא לגן עדן יצא אליהו הנביא לקראתו כשהוא קורא: "פנו מקום לבן לוי".