אחד מאנשי הרוח הדגולים שהופיעו על שמי מנהיגות העם בעקבות הנביאים היה עזרא הסופר. הוא היה יליד בבל, ממש כמו מנהיגים רבים חכמים, סופרים ולוחמי-נפש, אשר הגולה היהודית הראשונה "יצרה" בשפע רב.
סיפורו של עזרא הסופר מחזיר אותנו לתקופה שלפני 2300 שנה, שעה שהיהודים חזרו מגלות בבל, בנו מחדש את בית המקדש והחלו לחיות את חייהם כאומה חופשית בארצה.
בשנת 3408 לבריאת העולם היה בנין בית המקדש השני בעיצומו וירושלים עיר הקודש שוב הפכה למרכז החיים היהודיים. אולם, תקופת הנביאים עמדה להסתיים. חגי, זכריה ומלאכי היו הנביאים האחרונים ואחריהם לא קמו נביאים אחרים. אם כי לא חסרו לעם מנהיגים רוחניים בעלי חזון ושאר-רוח, חכמים ומנהיגים, שהשפיעו על אחיהם ברוח התורה וחזון הנביאים. "אולם הם לא היו נביאים". תקופת הנביאים חלפה ללא שוב.
אחד מאנשי הרוח הדגולים שהופיעו על שמי מנהיגות העם בעקבות הנביאים היה עזרא הסופר. הוא היה יליד בבל, ממש כמו מנהיגים רבים חכמים, סופרים ולוחמי-נפש, אשר הגולה היהודית הראשונה "יצרה" בשפע רב. במקצועו היה עזרא "סופר", הוא היה מעתיק גווילין של ספרי התורה, אשר בלימודה וידיעתה התעמק מאז שחר ילדותו. עזרא היה גם כוהן ממשפחת כוהנים בני אהרון. בנוסף, הוא היה מלומד דגול ומחנך מחונן וכשרונותיו אלו הפכו אותו לדמות משפיעה לא רק בקרב אחיו היהודים, כי אם גם בחצר המלך שמלך באותם הימים בבל, ארתחששתא. לו חפץ עזרא להתגורר בבבל היה צפוי לו עתיד בטוח ומזהיר בשירות המלך, אולם ליבו משך אותו אל אחיו אשר בירושלים, הלא הם קומץ היהודים שעלה קודם לכן עם זרובבל בן שאלתיאל.
המלך סייע לעזרא להגשים את חלומו, ולא רק שהרשה לו לעלות ליהודה אלא הורה לכל הפקידים לעזור לו במסעו. בנוסף, הוא מינה אותו לפקיד גבוה בארץ ישראל, מעין מושל מקומי אשר לו סמכות למנות שופטים וארמכלים, לגבות מיסים, להטיל קנסות ואף עונש מוות במקרה הצורך.
באביב עזב עזרא הסופר את בבל, בחודש ניסן, כשליבו עולה על גדותיו בצפיה מתוחה ובגעגועים עזים לארץ אבותיו. הוא לקח אתו כמות גדולה של זהב וכסף עבור בית המקדש. נלוו אליו אלפי יהודים נלהבים שזרקו מאחורי גוום את חיי המותרות והנוחיות של הגולה והיו מוכנים להתמודד עם האתגרים שהארץ תציב בפניהם.
כשהגיע ארצה, נדהם עזרא לגלות את הרמה הרוחנית של היושבים בארץ הקודש. הם היו נתונים להשפעת התרבות השומרונית ותרבויות אליליות אחרות, התחתנו עם נוכריות ולמדו ממעשיהם הרעים. כך גדל דור חדש שהיה זר לרוח היהודית, דור אשר בז לקדשי ישראל. הילדים אפילו לא ידעו לדבר בלשון הקודש!
עזרא קרע את בגדיו ובכה מרות על המצב הרוחני המידרדר. אולם הוא לא נתן ליאוש להשתלט עליו. הוא כינס סביבו את מעט הכוהנים והלויים שנשארו נאמנים להשם ולתורתו ואת היהודים שנותרו נאמנים וחרדים למצבו של עם ישראל. האסיפה התכנסה במצב רוח קודר במיוחד; ליבם של כל הנאספים היה מלא חרטה וצער ועיניהם זלגו דמעות. לפתע קם יהודי בשם שכניה בן יחיאל ואמר לעזרא: "אנחנו מעלנו באלוקים ונושב נשים נכריות מעמי הארץ... ועתה נכרות ברית לאלוקינו להוציא כל הנשים והנולד מהם... קום, כי עליך הדבר ואנחנו עמך, חזק ועשה"!
דברי עידוד אלה של שכניה בן יחיאל עוררו את עזרא לפעולה מיידית. הוא שב וכינס אסיפה גדולה בירושלים ותבע מכל הנוכחים לגרש את הנשים הנוכריות. גל של הרהורי תשובה שטף את הישוב היהודי הקטן ומנהיגותו ומנהיגותו של עזרא החלה להראות תוצאות ברוכות מרחיקות-לכת.
אולם פעולה נמרצת זו עוררה את חמתם של השומרונים, שונאי-ישראל משכבר הימים. כנשוכי-נחש הם זינקו מרבצם והתקיפו את תושביה השלווים של ירושלים. הם התנפלו על החומות שנבנו אך זה עתה, הרסו אותם עד היסוד ושרפו בתים רבים. הטירור והלחץ בו היו נתונים יושבי ירושלים עשה את שלו ורבים מהם החלו לשוב ולחזר אחרי השומרונים ולחפש את ידידותם. נראה היה כי מאמצי עזרא הסופר להרחיק את תושבי ירושלים מעובדי האלילים עלה בתוהו. במשך 12 שנה המצב הלך והדרדר מדחי אל דחי.
כאשר המשבר הגיע לשיאו באה הישועה באישיותו של נחמיה בן חכליה, ממשיך פועלו הגדול של עזרא הסופר. נחמיה, שהיה איש צבא ומארגן נפלא, הציב יסודות איתנים לישוב היהודי והדף את התקפות אויבי יהודה.
