המדובר באונקלוס הגר שתירגם את התורה הארמית ואשר תרגומו (שהוא גם פירוש) מודפס בכל חומש וידוע בשם "תרגום אונקלוס". 

 
קדושה כה רבה נודעת לתרגום זה עד שנקבע כי העובר על הפרשה חייב לעבור "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר פעמיים את הפרשה בחומש ופעם אחת את תרגום אונקלוס. 

 
מי היה אונקלוס הגר? מה מוצאו ומאין בא? כיצד הפך להיות גר צדק? על כל השאלות הללו מוצאים אנו תשובה בתלמוד, המוסר לנו את חולדות חייו של אונקלוס. 

 
אונקלוס היה נצר משפחת המלוכה הרומית. אמו היתה אחותו של אדריאנוס קיסר ואילו אביו היה אציל רומאי בשם קלונימוס. אונקלוס היה איש מלומד שידע את כל המדעים של רומי ויוון על בוריין. הוא היה מחונן לא רק במוח חריף, כי אם גם בלב של זהב ובנשמה גבוהה. לאחר שבחקירותיו הגיע להכרת הבורא, החל אונקלוס לעבוד את אלוקי ישראל בהסתר, ב"מחתרת", וחיכה להזדמנות בה יוכל להתגייר גם באופן רשמי. 

 
פעם אחת בא אונקלוס אל דודו אדריאנוס ואמר לו: הנה ישבתי משך שנים ורכשתי לי ידיעות בכל השטחים ולמדתי שפות. אולם מה יש לי מכל זה, אם אני יושב בבית ואיני יוצא אל העולם הגדול לנסות את מזלי ולשלוח ידי במסחר.

אתה דודי, הלא ידעת כי אין לי שיח ושיג בעניני העולם והוויותיו רחוקות ממני. על כן באתי אליך לבקש עצה: איזו סחורה כדאי לקנות, בכדי להרוויח בה? 

 
אדריאנוס חייך בשביעות רצון. נעמה לו העובדה שבן-אחותו הפיקח בא אליו לבקש עצה. אמר לו: אוצרותי פתוחים לפניך. קח לך כמה כסף שתרצה. אולם אם את עצתי הנך מבקש, הריני מייעץ לך לקנות סחורה זולה מאד, סחורה שאין האנשים מכירים בערכה ואין עליה הרבה קופצים. אתה תקנה סחורה זו בזיל הזול ואחר-כך תעשה לה תעמולה מתאימה, עד שהבריות יכירו בערכה ותוכל למכור אותה כפל כפליים. 

 
אונקלוס עזב את ארמון דודו ויצא את רומי. בתור נסיך מלכותי היו לו כל ההקלות ולא ארכו הימים עד שהגיע לירושלים שם קיבל את האמונה היהודית והתגייר. אולם נפשו שתאבה ללמוד ולדעת יותר ויותר לא הסתפקה בזה. הוא נהיה תלמידם של רבי יהושע בן חנניה ורבי אליעזר בן הורקנוס, התנאים הגדולים של התקופה ההיא. אונקלוס למד בשקידה עצומה עד שרבותיו החלו לדאוג לבריאותו. אולם הוא לא שעה לאזהרותיהם ולמד יומם ולילה עד שנהיה בקי בכל חדרי התורה. 

 
אונקלוס הצטער מאד על העובדה שהרבה יהודים שכחו מאז גלות בבל את לשון הקודש ודיברו בבבלית, אשדודית, ארמית וכן ניבים אחרים שהיו שגורים בפי עמי הסביבה. אז, בשעת עלייתם מגולת בבל, תירגם להם עזרא הסופר את התורה לארמית, אולם תרגום זה אבד ולא היה בנמצא יותר. עתה החליט אונקלוס לתרגם מחדש את התורה לארמית, תחת השגחת התנאים הגדולים ולפי המסורה המקובלת מדור לדור, עד עזרא הסופר ועד משה רבנו. תירגום זה נקרא תרגום אונקלוס שאנו משתמשים בו עד היום. 

 
לא היו ימים מרובים, עד שנודע לקיסר אדריאנוס על מעללי בן-אחותו בארץ יהודה, בשמעו זאת, נתמלא העריץ חימה ושלח תיכף גדוד חיילים לאסור את אונקלוס ולהביא אותו לרומי כשהוא כבול באזיקים. 

 
כשהגיעו החיילים אליו, קיבלם אונקלוס בסבר פנים יפות. הוא ניהל אתם שיחה על עניני דת ואמונה ודבריו עשו רושם אדיר על הקלגסים הפשוטים. הם נפלו לרגליו וביקשוהו שיעזור להם להתגייר ולהיות יהודים כמוהו. 

 
משבוששו השליחים לחזור, שלח אדריאנוס גדוד אחר. הפעם בחר לוחמים וותיקים ואמיצים העשויים ללא חת, הוא אף ציווה עליהם לא להיכנס לוויכוחים עם אונקלוס, אלא לעצרו תיכף ומיד ולהביאו לרומי. כי אדריאנוס כבר שמע מה קרה לשליחיו הקודמים... 

 
אונקלוס קיבל גם שליחים אלה במאור פנים. הוא אמר להם כי יודע הנו את פקודת הקיסר לא להיכנס אתו לוויכוח. אתם חייבים למלא אחר מצוות הקיסר – אמר להם – כשם שאני מלאתי אחריה. על כן אשאל אתכם משהו שאתם בתור בקיאים בגינוני הטקס של חצר המלכות צריכים לדעת זאת. בסולם הדרגות נושאי האבוקות נוהגים שניפיור (דרגה נמוכה ביותר) נושא אבוקה לאפיפיור, הלה לדוכס ודוכס להגמון והגמון למלך. אולם למי נושא המלך אבוקה? 

 
אמרו לו: מלך אינו נושא אבוקה לפני איש. 

 
אמר להם: והקדוש ברוך הוא, שהוא מלך מלכי המלכים נשא אבוקה כדי להאיר לבני ישראל, שנאמר: "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן... ולילה בעמוד אש להאיר להם"... 

 
הדברים עשו רושם אדיר על החיילים. הם החליטו לנטוש את שליחותם, לערוק ולהמנות על תלמידי אונקלוס הגר. 

 
אדריאנוס שכעסו לא ידע גבול, חזר ושלח גדוד חילים עם פקידים גבוהים בראשם, הוא ציווה עליהם לא להחליף עמו דברים כלל אלא להביאו אליו אסור בנחושתיים. 

 
כאשר הגיעה משלחת המלך, תפסו את אונקלוס והחלו להוציאו מביתו ללא אומר ודברים. הוא הלך אתם בלי להשמיע הגה, אולם כשהגיע לדלת שם את ידו על המזוזה נשק לה וחייך. 

 
החיילים המשתוממים לא יכלו להתאפק ושאלו את אנקלוס: מהו הדבר הזה הדבוק על הדלת, מדוע נשקת אותו ובכלל מדוע שמחתך גדולה כל כך, שעה שאתה מובל אל דודך הזועם המתכונן לערוף את ראשך?! 

 
אונקלוס רק חיכה להזדמנות זו כדי לענות להם. הוא אמר: אני צוחק לאנשים טיפשים. בנוהג שבעולם מלך יושב בפנים בחדרי חדרים ועבדיו שומרים אותו מבחוץ. אולם מלכנו, שהוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אינו כן. הוא נותן לעבדיו לשבת בפנים במנוחה והוא שומר עליהם מבחוץ. הנה זוהי המזוזה שלנו. 

 
שלוחי המלך נפלו ברוחם מדברי אונקלוס. הם הוסיפו לדבר אתו ולשאול אותו דברים שונים ולא ארכו הימים עד שהפכו אף הם לתלמידיו הנאמנים. 

 
אדריאנוס נוכח לדעת כי בכח לא יוכל לבן-אחותו העקשן. אולם הוא רצה לראות אותו ולתהות על קנקנו, על כן נשבע לו שלא יאונה לו כל רע אם יבוא ויבקר אצלו. 

 
אונקלוס נסע לרומי והתיצב בפני הקיסר. הלז התפלא לראות כמה כחש בשרו של בן-אחותו שאיבד הרבה ממשקלו הקודם. אולם אונקלוס הבטיחו בבת צחוק על שפתיו, כי תמורת המשקל שהפסיד נתווספו לו הרבה תורה וחכמה. 

 
לאחר מכן שאלו אדריאנאוס, כיצד יתכן הדבר שהוא, הנסיך אונקלוס, עזב את ביתו ואמונתו ודבק בישראל, אומה קטנה המושפלת עד דכא, סובלת יסורים ועלבונות מכל העמים הסובבים אותה. 

 
בעצתך הטובה שמעתי אדוני הקיסר – היתה תשובת אונקלוס. אתה יעצת לי לקחת סחורה זולה ופחותת ערך, שעדיין אין מכירים בערכה וחשיבותה, סחורה שאין עליה הרבה קופצים. 

 
זה בדיוק מה שעשיתי, המשיך אונקלוס. מצאתי את עם ישראל שהם דוויים וסחופים בעולם הזה. דבקתי בהם ועשיתי עסק טוב למדי. כי נביאי ישראל, נביאי האמת, הבטיחו לנו כי באחרית הימים יהיה עם ישראל מאושר ומושפע בכל הטובות ומלכים ורוזנים ישרתו אותו. כל העמים יכירו אז בתורה הקדושה וירושלים תהיה אור לגויים, מגדל אור מאיר לכל באי עולם.