רבינו יצחק בן יהודה אבן גיאת רבינו יצחק בן יהודה אבן גיאת שנמנה על על גדולי, ״הראשונים״, חי בדור של תלמידי חכמים גדולים, שהמשיכו את מלאכת הגאונים בפירוש התלמוד ובקביעת ההלכות, הנוגעות לחיי היום יום.
רבינו יצחק בן יהודה אבן גיאת שנמנה על על גדולי, ״הראשונים״, חי בדור של תלמידי חכמים גדולים, שהמשיכו את מלאכת הגאונים בפירוש התלמוד ובקביעת ההלכות, הנוגעות לחיי היום יום.
הוא היה אחד מחמשת הגאונים, ששמם היה יצחק, והם חיו ופעלו באותה תקופה: רבי יצחק בר יעקב אלבליה, סבו של הראב״ד הראשון; רבי יצחק בר משה, שנתמנה כממלא מקומו של רב האי גאון, רבי יצחק בר ראובן אל־ברצלוני, שהיה סבו של הרמב״ן, ורבי יצחק אלפסי, הרי״ף. בן דור מפורסם אחר, אולי המפורסם שבכולם, שמו היה יצחקי — הלא הוא רבינו שלמה יצחקי, הידוע בכינויו רש"י.
רבינו יצחק בן יהודה אבן גיאת נולד בשנת ד׳ תש״צ (1030) בערך, במשפחה מכובדת בעיר הספרדית לוצנה, לא הרחק מקורדובה. כבר בנעוריו הצטיין בכשרונות בלתי רגילים, דבר שעורר את התענינותו של רבינו שמואל הנגיד, למדן הגדול, שהיה שר בממשלתו של המלך הספרדי באדיס. רבי שמואל הנגיד התידד עם התלמיד חכם הצעיר ותמך בו ביד רחבה, כדי שהלה יוכל להתמסר ללימוד התורה ולרכוש דעת באין דאגות פרנסה רובצות עליו.
כאשר נפטר רבי שמואל הנגיד, היה רבי יצחק אבן גיאת בן 25 שנה. בנו של רבי שמואל, רבי יוסף הנגיד, שקיבל את משרתו הרמה של אביו המנוח, היה בן אותו גיל. הוא המשיך את הידידות שהחל בה אביו והוסיף לתמוך ברבי יצחק ביד נדיבה.
דידותם נמשכה עשר שנים, עד למותו ללא עת של רבי יוסף הנגיד, שנרצח בפוגרום, שנערך ביהודי גרנדה, ביום השבת בטי טבת שנת ד׳ תתכ״ו (1066), רק יהודים מעטים הצליחו להנצל מהשחיטה, וביניהם אשתו של רבי יוסף הנגיד, שהיתה בתו של רבינו ניסים מקירואן, ובנם הצעיר עזריה.
אלמנה ובנה באו ללוצנה יחד עם יהודים אחרים, פליטי הפוגרום, יהודי לוצנה קבלו את הפליטים האומללים בזרועות פתוחות ורבי יצחק אבן גיאת השתדל במיוחד לטובת אלמנתו ובנו של ידידו רבי יוסף הנגיד. הוא ניסה לסדר, שקהילת לוצנה תקבל את עזריה הצעיר כרב העיר והוא מצידו החל ללמדו ולחנכו לקראת המשרה הרמה.
אולם בינתיים נפטר עזריה הצעיר ואז בחרה הקהילה ברבי יצחק אבן גיאת כרב וראש ישיבה, וכן קיבלה הקהילה על עצמה לתמוך באלמנת רבי יוסף הנגיד, כדי שתוכל לחיות את חייה ללא דאגות.
בי יצחק אבן גיאת היה מגדולי התורה של תקופתו. הוא חיבר פירושים על המשנה ועל הגמרא, פירושים המוזכרים ומובאים בחיבוריהם של פוסקים שונים, הן בתקופתו והן בתקופות מאוחרות יותר. אולם לצערינו אבדו פירושיו ולא נותר מהם בידינו מאומה. אחת הסיבות לכך, נעוצה ללא ספק בעובדה, שאז כבר התפרסם פירושו של רש"י, שהעמיד בצל את כל שאר הפרשנים של דורו. גם חיבוריהם של הרי״ף והרמב״ם, שהתפרסמו מאוחר יותר, האפילו על הרבה פירושים אחרים, שנתחברו על ידי תלמידי חכמים, בני אותו דור.
חת היצירות של רבי יצחק אבן גיאת, שנותרה בידינו, היא ספר של פיסקי הלכות, הנקרא בשם ״הלכות כלולות״. חיבור זה מכיל בעיקר דיני תפילה וימים טובים: דיני פורים ומגילת אסתר, פסח, הבדלה, קידוש, ראש חודש, ספירת העומר, ראש השנה, יום כיפור, חול המועד, הלל, לולב וסוכה, תשעה באב, וכן הלכות אבלות והלכות תשובה. אחת המעלות הגדולות של חיבור זה היא, שהוא מצטט פסקים ותשובות של גאונים, אשר יצירותיהם המקוריות שוב אינם בידינו.
רבי יצחק חיבר גם יצירה פילוסופית — פירוש על ספר קוהלת, המוזכר אמנם בספרים אחרים, אך הוא כשלעצמו אבד ואיננו. מלבד זאת היה רבי יצחק אבן גיאת ידוע כפייטן וכבעל דיקדוק מפורסם, והוא מוזכר על ידי רבי אברהם אבן עזרא ורבי דוד קימחי (הרד״ק).
אף שמרבית ספריו, מלבד האחד הנזכר, אבדו ואינם, נשתמרו הרבה פיוטים שחוברו על ידי רבי יצחק אבן גיאת. לפיוטיו הרבים תוכן עמוק, שלא קל להבינו. למרות זאת היו פיוטיו נפוצים למדי כבר בימי תלמידו, רבי משה אבן עזרא. רבים מפיוטים אלה נכללו במחזורי התפילה השונים בקהילות השונות של צרפת, איטליה וצפון אפריקה.
פיוטים אלה תופסים מקום חשוב במחזורים, יחד עם פיוטים של רבינו גרשום מאור הגולה, רש״י ואחרים. רבי יצחק גיאת חיבר פיוטים לכל תפילות יום כיפור, מעריב, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה, לרבות את סדר העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים, בנוסף לכך הוא חיבר גם סליחות רבות ופיוטים לשבת ליום טוב.
הפיוטים נושאים את החתימה (בראשי תיבות של החרוזים האחרונים): יצחק ברבי יהודה גיאת חזק, או יצחק ברבי יהודה אליסאני (מהעיר לוצנה). כיום הזה ידועים למעלה משלש מאות פיוטים וסליחות, המיוחסים לרבי יצחק אבן גיאת.
שנת ה־ 59 לחייו חלה רבי יצחק במחלה קשה ונסע לקורדובה, כדי למצוא תרופה למחלתו. שם הוא גם נפטר והובא ללוצנה, בה הובא למנוחת עולמים. בין תלמידיו העיקריים, נמנו: בנו רבי יהודה, רבי משה אבן עזרא ורבי יוסף הדיין בן רבי יעקב אבן סהל.
לאחר פטירתו של רבי יצחק עמד בראש ישיבתו בלוצנה רבי יצחק אלפסי (הרי״ף), שניהל את הישיבה עד לפטירתו, והוא בשנת התשעים לחייו.
