ב אב התשע"ז (25.07.2017)


פייסבוק חבד בישראל אויטר חבד בישראל

קשה לזווגן כקריעת ים סוף
בני הזוג שונים במימדים הגלויים שלהם. הם איש ואשה השונים במהותם. הם לא אמורים לחשוב ולהרגיש את אותו הדבר. ההכרה במציאותם כשונה זהו חלק בלתי נפרד מפיתוחה של זוגיות נכונה. 

נשים מעניינות יותר
על מה שלושת אלפי נשים יכולות לדבר במשך חמישה ימים רצופים?

כתיבה לרבי
כל מה שרצית לדעת על הכתיבה לרבי באמצעות אגרות הקודש. לכניסה למדור

חבד בישראל
מחפש כתובת של בית חב"ד בעירך? גן חב"ד לילד באזורך? הגעת למקום הנכון! השתמש במנוע החיפוש של חב"ד בישראל

מאגר עצום על חגי ישראל
מאמרים, סיפורים, הלכות, שיעורים ועוד, מסודרים לפי חגי ומועדי ישראל - לכניסה למדור

מאות ניגונים להאזנה
בואו להינות ממאות ניגוני חב"ד, המבוצעים בידי מגוון תזמורות וזמרים. לכניסה למדור

אנציקלופדיה חב"דית
בואו להרחיב את ידיעותיכם על חסידות חב"ד, ערכים בחסידות, ניגוני חב"ד, ועוד אלפי ערכים נוספים באנציקלופדיה החב"דית. לכניסה

חת"ת רמב"ם
הצטרפו ללומדי השיעורים היומיים בחומש, תהלים ותניא, וכן בשיעור יומי ברמב"ם. לכניסה למדור






» הרבי מלובביץ'

» גאולה ומשיח

» חב"ד בעולם

» חב"ד בישראל

» מדור התוכן

» השיעורים היומיים

» לוח שנה עברי

» זמני הדלקת נרות

» ניגוני חב"ד

» חדשות חב"ד

» וידאו

» מגזין

» פרשת השבוע

» חגי ומועדי ישראל

» המדור לילדים

» אנציקלופדיה חב"דית

» אודותנו

» חב"ד באינטרנט




הבדל של אות אחת
אות אחת בלבד מבדילה בין שתי המילים ההפכיות "גולה" ו"גאולה" – 'א'. שם האות 'א' הוא – 'אלף'. כאשר הופכים את סדר האותיות של 'אלף' מקבלים 'פלא'. וזהו אכן אחד החידושים המהותיים של הגאולה על הגולה: בגאולה יתגלה הרובד המופלא ביותר בתורה, דרכו תיחשף בפנינו הנוכחות האלוקית בבריאה.


|
שתפו:  

מציג שיעורים ליום שבת כד אייר ה'תשע"ז הצג השיעור להיום

הלכות טומאת צרעת פרקים ח-י



הלכות טומאת צרעת


פרק ח


הלכה א: נגעי הראש והזקן הוא שיפול השיער שבהן מעיקרו וישאר מקום השיער פנוי וזה הוא הנקרא נתק, ואין נתק פחות מכגריס המרובע בין שהיה מראהו עמוק בין שלא היה עמוק ולא נאמר עמוק בנתקין אלא לומר לך מה מראה עמוק בידי שמים אף נתק המטמא בידי שמים להוציא שנתקו אדם שהוא טהור, והאשה והסריס שהעלה זקנם שיער הרי זה מיטמא בנתקים.

הלכה ב: הנתקין מטמאין בשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון ויש בהן הסגר שני שבועות וכל זה מפורש בתורה, כיצד מי שנולד לו נתק בראשו או בזקנו אם היו בו שתי שערות צהובות דקות ולא יותר ואין שם בנתק שיער שחור כלל יחליט, לא היה בו שיער לא שחור ולא צהוב יסגיר שבוע אחד ובשביעי רואהו אם נולד בו שיער צהוב דק או שפשה הנתק יחליט נולדו בו ב' שערות שחורות יפטור אותו, לא פשה ולא נולד בו שיער צהוב ולא שיער שחור יגלח סביבות הנתק ולא יגלח הנתק ויסגיר שבוע שני וחוזר ורואהו בסוף שבוע שני אם פשה הנתק או נולד בו שיער צהוב דק יחליט, לא נולד בו כלום יפטור שאין הסגר בנתקין יתר על שני שבועות, ואם אחר שפטרו נולד בו שיער צהוב או פשה יחליט.

הלכה ג: כיצד מגלחין את הנתק מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהיה ניכר הפשיון, ותגלחתו כשירה בכל אדם שנאמר והתגלח וכן כשירה בכל דבר ואפילו היה נזיר ה"ז מגלח, הסגירו ולא גילחו הרי זה מוסגר.

הלכה ד: שיער צהוב האמור בתורה הוא שיהיה כתבנית הזהב, וזה שנאמר דק הוא שיהיה קצר אבל אם היה ארוך אע"פ שהוא צהוב כתבנית הזהב אינו סימן טומאה.

הלכה ה שתי שערות הצהובות הדקות סימן טומאה, בין שהיו זו בצד זו בין שהיו מרוחקות זו מזו, בין שהיו באמצע הנתק בין שהיו בסוף הנתק, בין שקדם הנתק את השיער הצהוב בין שקדם השיער הצהוב את הנתק הרי הוא סימן טומאה והוא שיהיו ניטלות בזוג כמו שביארנו בשיער הלבן.

הלכה ו: השיער השחור המציל בנתקין אין פחות מב' שערות, ואינן מצילות עד שיהיו אורכן כדי לכוף ראשן לעיקרן, בין שהיו זו בצד זו בין שהיו מפוזרות והוא שיהיו באמצע הנתק וישאר מן הנתק פנוי בין השיער השחור שבתוכו ובין השיער שחוצה לו כדי צמיחת שתי שערות, אבל אם נשארו השתי שערות השחורות בצד הנתק בסופו אינן מצילות, כיצד מצילות שאם נשאר בתוך הנתק שתי שערות שחורות אע"פ שנולדה בנתק שיער צהוב דק או שפשה ה"ז טהור, החליטו בשיער צהוב או בפשיון וצמח בנתק שתי שערות שחורות טהר הנתק ומצילות מיד הפשיון ומיד השיער הצהוב, בין שצמחו באמצע הנתק בין שצמחו בסופו, שהצומח מציל בכ"מ והנשאר אינו מציל עד שיהיה רחוק מן הקמה שתי שערות.

הלכה ז: שתי שערות שצמחו אחת שחורה ואחת לבנה או צהובה אחת ארוכה ואחת קצרה אינן מצילות.

הלכה ח: נתק שהוחלט בשיער צהוב או בפשיון ונולד בו שיער שחור וטיהר, אע"פ שהלך השיער השחור הרי זה טהור עד שיוולד בו שיער צהוב אחר או יפשה פשיון אחר מאחר שהלך השיער השחור, שנאמר נרפא הנתק טהור הוא כיון שנתרפא טהור הוא אע"פ שסימני טומאה במקומן.

הלכה ט: החליטו בשיער צהוב בין שהחליטו בתחילה בין שהחליטו בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או שהחליטו אחר הפיטור והלך השיער הצהוב ונולד בו שיער צהוב אחר או שנולד לו פשיון הרי זה מוחלט כשהיה, וכן אם החליטו בפשיון בין בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או אחר הפיטור והלך הפשיון וחזר פשיון אחר או שנולד לו שיער צהוב הרי זה מוחלט כשהיה עד שלא ישאר סימן טומאה או עד שיצמיח בו שתי שערות שחורות.

הלכה י: שני נתקים זה בצד זה ושטה של שיער שחור מפסקת ביניהן ונפרץ השיער השחור (ונתק) ממקום אחד הרי הוא כמות שהיה שהשיער השחור הנשאר ביניהן הרי הוא בצד הנתק, נפרצה השטה משני מקומות טהור שהרי הנשאר מן השטה באמצע הנתק, וכמה יהיה בכל פרצה מהן אין פחות ממקום צמיחת שתי שערות, ואם היתה פרצה ממקום אחד כגריס ה"ז טמא שהפרצה עצמה נתק אחר, והרי שיער שחור בצידו ואינו כנוס לתוכו, נתק שהשיער השחור מקיפו ונתק אחר מקיף את השיער השחור, נפרץ השיער שביניהן ממקום אחד טמא שהנתק הפנימי לא ניצל שהרי השיער השחור בצידו לא בתוכו, נפרץ השיער משני מקומות טהור ואפילו היתה פרצה כגריס, שהרי הנתק הפנימי והחיצון נעשו נתק אחד ושיער שחור באמצע, והוא שתהיה הפרצה כדי צמיחת שתי שערות או יתר.

הלכה יא: נתק שהיה חוט יוצא ממנו וכן ב' נתקין שחוט יוצא מזה לזה, אם יש ברוחב החוט הנתוק כדי צמיחת שתי שערות זוקקין ליטמא בשיער צהוב דק ופשיון ומצילין בצומח בו, אבל שיער שחור הנשאר באותו החוט אינו מציל עד שיהיה רוחב החוט כגריס.

הלכה יב: מי שהיה בראשו נתק כגריס ופשה הנתק [על] כל ראשו ולא נשאר שם שיער כלל אלא פחות משתי שערות ה"ז טהור, בין שניתק כולו מתוך הסגר או מתוך החלט או אחר הפיטור שנאמר קרח הוא טהור הוא, וכן אם היה הנתק בזקנו וניתק כל זקנו ה"ז טהור, ואע"פ שאין זה מפורש בתורה שבכתב קבלה היא שאם הלך כל שיער הזקן טהור הוא, ויתטמא עור הזקן שקרח בנגעי עור הבשר כמו שביארנו.

הלכה יג: הבא בתחלה וכל ראשו נתוק או כל זקנו נתוק יסגיר שבוע אחד, אם לא נולד לו שיער צהוב יסגיר שבוע שני, אם נולד לו שיער צהוב דק טמא, לא נולד לו יפטר, נולד לו אחר הפיטור שיער צהוב הרי זה מוחלט, נולד לו שיער שחור ה"ז טהור, הבא כולו נתוק ראש או זקן ונולד לו שיער שחור טהור כמו שביארנו, הלך השיער השחור טמא משום פשיון.

הלכה יד: הראש והזקן אינן מעכבין זה את זה ואינן מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה שנאמר צרעת הראש או הזקן מלמד שהן חשובין שנים, ואי זהו זקן, מהפרק של לחי העליון עד פיקה של גרגרת, מותח את החוט מאוזן לאוזן כל שמן החוט ולמעלה הרי הוא מכלל הראש, ומן החוט ולמטה מכלל הזקן.


פרק ט


הלכה א: הכל מתטמאין בנגעים אפילו קטן בן יומו והעבדים אבל לא עכו"ם ולא גר תושב, והכל כשירין לראות את הנגעים, וכל הנגעים אדם רואה אותן חוץ מנגעי עצמו.

הלכה ב: אף על פי שהכל כשירין לראות נגעים הטומאה והטהרה תלויה בכהן, כיצד כהן שאינו יודע לראות החכם רואהו ואומר לו אמור טמא והכהן אומר טמא, אמור טהור והכהן אומר טהור, הסגירו והוא מסגירו, שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, ואפילו היה הכהן קטן או שוטה החכם אומר לו והוא מחליט או פוטר או סוגר, בד"א כשהיה הכהן סומך על דברי החכם, אבל אם היה הכהן רואה וסומך על עצמו אסור לו לראות נגע מכל נגעים עד שיורנו רבו ויהיה בקי בכל הנגעים ובשמותיהן בנגעי אדם כולם ובנגעי בגדים ובנגעי בתים.

הלכה ג: כהן שטימא את הטהור או טיהר את הטמא לא עשה כלום שנאמר טמא הוא וטמאו הכהן טהור הוא וטהרו הכהן, ומצורע שנרפא בין מתוך הסגר בין מתוך החלט אפילו אחר כמה שנים הרי זה בטומאתו עד שיאמר לו כהן טהור אתה.

הלכה ד: אין הכהן רשאי לטמא את הטמא עד שיהיו עיניו במקום הנגע בעור הבשר שחוצה לו, וכהן שראה הנגע בתחילה הוא שרואהו בסוף שבוע א' ובסוף שבוע ב' והוא שמסגירו או מחליטו או פוטרו, מת הכהן שראהו תחלה או שחלה רואהו כהן אחר ואין השני יכול לטמאו בפשיון שאין יודע אם פשה אם לא פשה אלא ראשון, ונאמן כהן לומר נגע זה פשה ונגע זה לא פשה, ושיער לבן זה קדם את הבהרת או בהרת זו קדמה את שיער לבן.

הלכה ה: חלל פסול לראיית נגעים שנאמר אחד מבניו הכהנים בכהונתם אבל בעלי מומין כשירים לראיית נגעים ובלבד שלא יהיה סומא ואפילו באחת מעיניו, ואפילו כהן שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים שנאמר לכל מראה עיני הכהן.

הלכה ו: אין רואין את הנגעים אלא ביום בין להסגיר בין להחליט בין לפטור, שהרי בכל הענין הוא אומר ביום וביום, ואין רואין לא בשחרית ולא בין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן לפי שכהה נראית עזה, ולא בצהרים לפי שעזה נראית כהה, אימתי רואין אותן בשעה רביעית ובחמישית ובשמינית ובתשיעית, בין נגעי אדם בין נגעי בגדים ובתים.

הלכה ז: בכל יום רואין את הנגעים חוץ משבת ויו"ט, חל יום שביעי שלו להיות בשבת או ביו"ט מעבירין לאחוריו, ויש בדבר להקל ולהחמיר, שאפשר שיהיה ביום שבת זה שהוא יום הראוי לראות טמא ולמחר ילכו להן סימני טומאה, ואפשר שיהיה טהור ולמחר יולדו לו סימני טומאה, ואין דנין אותו אלא בשעת ראייתו לאחר השבת.

הלכה ח: חתן שנראה בו נגע נותנין לו כל שבעת ימי המשתה, וכן אם נראה בבגדיו או בביתו אין רואין אותן עד לאחר המשתה, וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל שנאמר וצוה הכהן ופנו את הבית וגו' אם המתינה תורה לדבר הרשות שלא יטמאו כליו קל וחומר לדבר מצוה.

הלכה ט: אין מסגירין ולא מחליטין ולא פוטרין אלא ביום שיראה בו בתחילה או בשביעי או ביום י"ג בנגעים שמסגירין בהן שני שבועות, מפני שיום שביעי עולה למניין שבוע ראשון ולמניין שבוע שני בכל הנגעים בין בנגעי אדם בין בנגעי בתים ובגדים.

הלכה י: אין מסגירין בתוך ימי הסגר ולא מחליטין בתוך ימי הסגר אם נולד לו סימן החלט, ולא מחליטין המוחלט אם נולד לו נגע אחר, ולא מסגירין אותו בתוך ימי חלוטו אם נולד לו נגע אחר שראוי להסגר, אבל אם היו בו שני נגעים וראה זה וחזר וראה זה ה"ז מותר לומר לו הרי אתה מוסגר בזה ומוחלט בזה או מוחלט בזה ומוסגר בזה בין בתחילה בין בסוף בין בסוף שבוע ראשון בין בסוף שבוע שני, ואין רואין שני נגעים כאחת בין בשני אנשים בין באיש אחד שנאמר וראה הכהן את הנגע.

הלכה יא: נגוע שבא לכהן לראותו לא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד, באו לפניו שנים רואה את הראשון מסגירו או פוטרו או מחליטו וחוזר ורואה את השני.

הלכה יב: אין הכהן זקוק לבקש תחת אצילי ידיו של נגוע או בין פחדיו או בתוך הקמטים שמא שם נגע שנאמר לכל מראה עיני הכהן וכן בהופך כולו לבן, וכיצד יעמוד לפני הכהן אם איש הוא נראה ערום ועומד כעודר וכמוסק זיתים, ואם אשה היא נראית ערומה ויושבת כעורכת וכמניקה את בנה וכאורגת בעומדים שמגבהת ידה הימנית עד שיגלה בית השחי, אם היה הנגע נראה בהן בזמן שהן עומדין הרי זה טמא ואם אינו נראה בהן כשהן עומדין כך אין נזקקין לו, וכשם שהאדם נראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו שאם לא יראה שיער בכל בשרו כשיעמוד ערום כעודר וכמוסק או כשתשב האשה כמו שביארנו הרי זו תגלחת כשירה ואין כהן זקוק לחפש בשאר מקומות שמא נשאר בהן שיער אף ע"פ שהוא צריך לגלח הכל כמו שיתבאר.


פרק י


הלכה א: התולש סימני טומאה בין כולן בין מקצתן, או הכוה את המחיה כולה או מקצתה, או הקוצץ הנגע כולו מבשרו או מן הבגד או מן הבית, בין קודם שיבא לכהן בין בתוך הסגר או בתוך החלט או אחר הפיטור הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתים תשמרו שלא יתלוש או שיקוץ, אבל אינו לוקה עד שיועילו מעשיו ואם לא הועילו אינו לוקה, כיצד היתה בו בהרת ובה שלש שערות לבנות ותלש אחת, כוה מקצת המחיה ונשאר ממנה כעדשה אינו לוקה שהרי הוא טמא כשהיה וכן כל כיוצא בזה ומכין אותו מכת מרדות, וכן המגלח את הנתק לוקה שנאמר ואת הנתק לא יגלח, ואינו חייב עד שיגלח כל הנתק בתער, ומותר למצורע לישא במוט על כתיפו שיש בה הצרעת ולקשור הסיב על רגלו ואם הלכו סימני טומאה ילכו והוא שלא נתכוון לכך.

הלכה ב: התולש סימני טומאה או שכוה את המחיה עד שלא בא אצל כהן הרי זה טהור, וכן אם עשה כן בימי הסגר הרי זה טהור לאחר ימי הסגר, ואם תלשן אחר שהוחלט בהן ה"ז מוחלט כשהיה ואין לו טהרה עד שתפרח הצרעת בכולו או עד שתתמעט בהרתו מכגריס.

הלכה ג: מי שנקצצה בהרתו כולה שלא בכוונה טהור, קצצה בכוונה אם קצץ כל הבשר החי המקיפה אפילו כחוט השערה אין לו טהרה עולמית, קצצה בצמצום אין לו טהרה עד שתפרח בכולו.

הלכה ד: התולש שערה לבנה אחת ונשרה השניה ה"ז טהור, היו שלש תלש שתים ונשרה אחת הרי זה בטומאתו, היתה בו מחיה כעדשה כוה חציה והלך חציה הרי זה טהור, היתה יתירה מכעדשה כוה המותר והלך כעדשה הרי זה טהור, כוה כעדשה והלך המותר הרי זה טמא.

הלכה ה: מי שהיתה בהרת בערלתו ימול ואע"פ שהיא מילה שלא בזמנה שמצות עשה דוחה את לא תעשה בכל מקום, ואם מל והלך בעור הערלה סימן שהיה מוחלט בו ה"ז חייב בקרבן מצורע.

הלכה ו: מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו ועוטה על שפם כאבל ופורס בגדיו ומודיע העוברים עליו שהוא טמא שנאמר והצרוע אשר בו הנגע וגו', אפילו כ"ג שנצטרע פורע ופורם שעשה דוחה את לא תעשה, ואסור בשאילת שלום כל ימי חלוטו כאבל שנא' ועל שפם יעטה שיהיו שפתיו דבוקות אבל קורא ושונה ודורש, ואסור לספר ולכבס כל ימי חלוטו, ונוהג בכל הדברים האלו אפילו בשבתות וימים טובים, והרי הוא מותר ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וזוקף את מטתו כשאר העם.

הלכה ז: דין המצורע שיהיה לו מושב לבדו חוץ לעיר שנאמר מחוץ למחנה מושבו, ודבר זה בעיירות המוקפות חומה בארץ ישראל בלבד.

הלכה ח: המצורעת אינה פורעת ואינה פורמת ולא עוטה על שפם אבל יושבת היא מחוץ לעיר ומודיעה לאחרים שהיא טמאה, ולא המצורעים בלבד אלא כל המטמאים את האדם חייבין להודיע לכל שהן טמאין כדי שיפרשו מהן שנאמר וטמא טמא יקרא הטמא מודיע שהוא טמא.

הלכה ט: וטומטום ואנדרוגינוס פורע ופורם ועוטה על שפם מפני שהוא ספק.

הלכה י: אחד מצורע מוסגר ואחד מצורע מוחלט לענין טומאה, ואין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט לענין טומאה אלא פריעה ופרימה ותגלחת וצפורים שהטהור מתוך הסגר פטור מן התגלחת ומן הצפורים והטהור מתוך החלט חייב בהן אבל טומאת שניהן שוה בכל דבר.

הלכה יא: המצורע אב מאבות הטומאות מטמא אדם וכלים במגעו וכלי חרס באוירו ומטמא אדם במשא ומטמא משכב ומושב אפילו תחת אבן כזב וכזבה שנאמר וכבס בגדיו וטהר מפי השמועה למדו שטהר מלטמא משכב ומושב, ואחד המוסגר ואחד המוחלט בכל אלו.

הלכה יב: חומרא יתירה יש במצורע שמטמא בביאתו לבית בין בימי החלט בין בימי הסגר, כיצד נכנס לבית נטמא כל אשר בבית בין אדם בין כלים אע"פ שלא נגע בהן נעשו ראשון לטומאה שנאמר מחוץ למחנה מושבו מה הוא טמא אף מושבו טמא, היה עומד תחת האילן ועבר אדם טהור תחת האילן נטמא, היה הטהור עומד תחת האילן ועבר המצורע תחתיו לא טמאהו ואם עמד נטמא שהרי נעשה לו מושב, ספק עמד ספק לא עמד טהור, הכניס המצורע ראשו ורובו לבית נטמא כל שיש בתוכו, נכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים ורחבה ארבע אמות על ארבע אמות ונכנס ראשון ויוצא אחרון, כדי שיהיה מושבו לבדו ולא יעמוד עם העם בערבוב ויטמא אותם.














אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il

חבד ירושלים
חבד תל אביב
חבד חיפה
חב"ד ראשון לציון
חב"ד פתח תקוה
חב"ד אשדוד
חבד נתניה
חבד באר שבע
חבד חולון
חב"ד בני ברק
תפילין
צדקה
שיעורי תורה
ספרי יהדות
מזוזות
זמני הדלקת נרות שבת
כשרות
טהרת המשפחה
חינוך יהודי
אהבת ישראל
חבד בעולם
חבד ניו יורק
חבד צרפת
חב"ד הודו
חבד תאילנד
חבד סין
חבד לונדון
חב"ד טורקיה
חבד יוון
חבד ברצלונה
הרבי מלובביץ'
וידאו מהרבי מליובאוויטש
אגרות קודש
תמונות של הרבי
הרבי מלך המשיח
מופתים הרבי מחב"ד
מפגשים עם הרבי מחבד
נבואות הרבי
הרבי והבבא סאלי
הנביא מקראון הייטס
ימות המשיח
בית המקדש
גאולה ומשיח
פסק דין: הרבי מלך המשיח
אליהו הנביא
תחיית המתים
סיפורי משיח וגאולה
הגאולה בעולם שלנו
משיח באקדמיה
זמן הגאולה
RSS
Facebook
Twitter