שבעה-עשר בתמוז מלמד עד כמה חשוב לשמור את עצמנו בתוך חומת הגנה, שתעמוד איתן ותחצוץ בינינו לבין היצר הרע ההרסני. והחומה הזו, מלמדים חז"ל – היא לימוד התורה
בימי שמש הלוהטים, מופיעים ״שלושת השבועות" - "ימי בין המצרים" ומשביתים את השמחה. הם מזכירים לנו את המאורעות העצובים של חורבן בית מקדשנו, הקשורים בימים אלו. מה קרה ביום י"ז בתמוז ומה צריך ללמדנו היום הזה בחיי היום יום?
לקט מהוראות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח לימי בין המיצרים
אנשים התופסים בשלטון, יהודים אחינו ובשרינו – מוכנים למכור הכול; את יהודה ושומרון, את הגולן ואפילו את ירושלים – שמא יצליחו בכך לשרוד על כסאם המתנדנד. כדי לחשק את התמיכה של מעצמת-העל הם נכונים להצעות נפסדות, שאפילו האמריקאים לא מעזים להעלות בדעתם.
המספר שבעה-עשר הוא הגימטריה של המילה "טוב". שבעה-עשר בתמוז הוא אמנם יום שאירעו בו מאורעות מעציבים – אולם בעצם, בפנימיות, זהו יום טוב.
במשך שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז וט' באב, אנו מתאבלים על חורבן בית-המקדש. אף כי החורבן והגלות שבעקבותיו נראים אולי כעונש, כמשהו שמצד עצמו הוא שלילי, באה החסידות ומלמדת אותנו שיש פוטנציאל של טוב אפילו בזה.
למה "שלושת השבועות"? למה לא "21 הימים" למשל? המספר שלוש מרמז על היעד והכיוון של שלושה שבועות אלה- בנין בית המקדש השלישי.
חורבן הבית הוא הדרך למטה שמובילה בסופה אל על, אל הגאולה והבית השלישי, והנצחי. ועל כן, הרגע הכי נורא של חורבן הבית, הראה בעצם את העתיד של העליה ...
בית המקדש, הקרבת הקרבנות על מזבחו אינם 'סמלים לאומיים' גרידא; בית המקדש והעבודה בו ע"י כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם יוצרים וגורמים את ההיפך המוחלט של 'הסתר פנים' – אדרבה, ה'עבודה' בבית המקדש ממשיכה ומביאה לגילוי שכינה ול"יאר ה' פניו" אלינו.
בשבעה עשר בתמוז שבר משה את הלוחות. כאשר קרא משה את הקריאה המפורסמת "מי לה' אליי" ואז התייצבו לפיקודו רק בני שבט לוי. מדוע?
לפי החסידות, החורבן והגלות וכל הצרות והיסורים הנילווים להם, שעם ישראל סבל מאז, הם חלק מתהליך הניקוי והזיכוך. לכן י"ז (בתמוז) בגמטריא "טוב". יום זה, י"ז בתמוז, יש בו, באופן עמוק ביותר, הפוטנציאל להתגלות כטוב.
