פרשת השבוע - פרשת מסעי, עם פירוש רש"י
פרשת מסעי חותמת את ספר במדבר. בתחילתה סופרת התורה שוב את מסעות עם ישראל במדבר, ואח"כ מוסרת מספר ציווים הנוגעים לכניסה לארץ ישראל.
תהליך היציאה מן ה'מצרים' האישיים הוא 'מסעי', לשון רבים - תהליך ארוך ומתמיד. המושגים 'מיצר' ו'מרחב' יחסיים הם. מצב רוחני היום, שנחשב 'מרחב' לגבי ה'מיצר' של אתמול, הוא כבר 'מיצר' לעומת ה'מרחב' שנדרש מן האדם על-פי אפשרויותיו - מחר...
התורה מציינת שמסעם האחרון של בני ישראל היה אל "ירדן יריחו". המלה "ירחו" מרמזת למשיח, כי היא משורש המלה ריח, והנביא ישעיהו אומר שכאשר המשיח יבוא, "לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח", כי אם "והריחו ביראת ה'".
בגאולה השלמה יתרחבו גבולות הארץ ויכללו את שטחי העמים קיני קניזי וקדמוני (עמון מואב ואדום), שממזרח לירדן, ולכן קיבלו הלויים ערים גם שם, כדי לטעום מהחוויה של ארץ ישראל המורחבת.
יהודי צריך תמיד לנסוע, להתקדם! אסור אף פעם לחנות, לעמוד במקום אחד, תמיד צריך להתקדם במדריגה הרוחנית.
פרשת "מסעי" מלמדת אותנו כי יהודי נדרש להיות כל הזמן ב'מסע', בתנועה מתמדת של עלייה והתקדמות. עליו להיות במדרגת 'מהלך' ולא בדרגת 'עומד'.
חיי יהודי המתחילים בלידתו, הם סדרה של "קטעים מלחיצים" המלווים על ידי מרחב והרווחה. בכל נקודה שהיא בחיינו, בכל שלב שהוא, נערמים על דרכנו מכשולים ונסיונות מסוימים. על ידי התגברות על המכשולים אנו יוצאים מחוזקים והמודעות האלוקית שלנו, גדלה.