מצפים מאתנו בראש-השנה להיות אמיתיים. להכתיר עלינו את הקדוש-ברוך-הוא למלך – באמת. לרצות באמת שהוא יהיה מלכנו ולקבל באמת את מרותו

כאשר תבוא הגאולה השלמה, יחולו כמה שינויים בקיום מצוות תקיעת השופר בראש-השנה

ראש-השנה הוא יום-ההולדת של האנושות, ולכן הוא מוקדש להחיות בנו את התודעה, לשם מה נולדנו והגענו לעולם: כדי לקבל עול מלכות שמים ולתת לכך ביטוי בהתנהגות בפועל

קיימת דעה לפיה בגאולה – יחול ראש השנה בא' תמוז, יום הכיפורים בי' אב וחג הסוכות בט"ו אלול. מה המקור לכך והאם ייתכן לומר כי הדברים יתקיימו כהווייתם?

בגאולה השלמה יהפוך צום גדליה, כמו יתר צומות החורבן, ליום חג. הרצון להחזרת מלכות בית דויד, שהביא להרג גדליה, יבוא אל תיקונו בצורה שלמה ונכונה, עם התגלותו משיח בן דויד – במהרה בימינו ממש.

המשמעות של התקיעות בראש השנה זהה למשמעותן של התקיעות בגאולה. לכן התקיעות מזכירות לשטן את יום מותו והתזכורת כשהיא לעצמה מבלבלת אותו

בראש-השנה מצפים מאתנו להיות אמיתיים. להכתיר עלינו את הקדוש-ברוך-הוא למלך – באמת. לקבל את מרותו – באמת

סביר להניח כי נמשיך לחגוג את ראש-השנה יומיים גם בזמן הגאולה. כמו כן, נמשיך לתקוע בשופר, אך בעיתויי התקיעה יחול שינוי

בשולחן ליל ראש השנה נבחר הדבש לסימן וסמל למוצר ממתק ולא הסוכר או חומרים ממתיקים אחרים... משום מה? ● התפוח הנטבל בדבש מסמל את עבודת התשובה של היהודי הממשיכה אור חדש אלוקי בראש השנה ממקור עצמותו יתברך והוא מתגלם בטעם התפוח ובמידת הרחמים  הממלאים את הפגמים וממתיקים  את גבורת הדינים של המלאכים

בראש השנה מתגלית הבחירה של אלוקים בעם ישראל, שלמעלה מכל חשבונות, והיא אינה תלויה במעשינו. איננו צריכים ליצור דבר חדש, אלא רק להסיר את ההסתרים ולגלות את הבחירה הקיימת.

ראש-השנה הוא יום ההכרה במלכות האלוקית. זהו אפוא העיתוי המתאים להכרה גם במלכות המשיח, שהיא ביטוי צרוף של המלכות האלוקית

לעתיד לבוא, ישתנה סדר התקיעות בראש-השנה, כתוצאה מכך שלא יאמרו בתפילה את הברכות 'מלכויות' ו'זיכרונות' אלא רק ברכת 'שופרות'. באותו זמן נתקע בשופר גם בראש-השנה שחל בשבת

למהותו הפנימית של יום טוב שני של גלויות

ענינו העיקרי של ראש השנה הוא: הכתרת המלך

היה זה בבית מדרשו של הבעל שם טוב. כמנהיג הדור, התפלל הבעל-שם-טוב על כלל עם ישראל שתהיה שנה טובה ומתוקה, ושכל גזירה שהייתה צריכה להיעשות, תתבטל. אך משום מה, הרגיש הבעל-שם-טוב שתפילתו אינה מתקבלת בשמי מרום. קולות המקטרגים נשמעו בשמים יותר מקולותיו שלו

ראש-השנה הוא חג נורא-הוד, מלא במצוות ובמנהגים: תקיעות שופר, אכילת תפוח בדבש, תשליך – אמירת תפילה ליד מקור מים, רצוי עם דגים חיים, שמסמלת השלכת החטאים אל המים, ומנהגים רבים נוספים.

אחד הקטעים המרגשים ביותר בחג הוא ההפטרה שנקראת לאחר קריאת-התורה ביום הראשון של החג. בשני הפרקים הראשונים של ספר שמואל מתגולל לפנינו סיפורה הנוגע ללב של משפחת אלקנה הרמתי ושתי נשיו: פנינה וחנה. פנינה – אימא גאה ומאושרת לעשרה ילדים, שהרבתה להתגרות בצרתה חנה, העקרה האומללה.

יום ששי לפנות ערב. שמש זורחת על עולם חדש "מהניילונים". מים זכים בנהרות, יערות עד, אין ספור חיות בר, ואוזון בלי אף חור. אקולוגיה מושלמת של היום השישי לבריאת העולם. אין מה לדבר, ממש גן עדן. אידיליה? עדיין לא. המטרה היא (כמו מילות התפילה של ראש השנה): "וידע כל פָעול כי אתה פעלתו". מי יעשה זאת?

לגוף הרי יש רק ראש אחד, ומדוע נאחל כי כל אחד מאתנו יהיה "ראש"? ריבוי ראשים אינה תופעה ברוכה... התשובה פשוטה: אין אנו מצפים "שנהיה ראש", אלא "שנהיה לַ-ראש" מחוברים ושייכים אל הראש.

בין כל הברואים היה אחד שנברא לבדו - האדם. הוא אפילו לא נברא כזוג, אלא פשוט אחד. מדוע ברא ה' את האדם כך, לבד? הוא היה יכול לברוא עם שלם, אלפי אנשים - שתהיה לו לאדם קצת חברה, שיהיו לו חברים; זה עצוב להיות כך, לבד בעולם. אך ה' ברא אותו אחד ויחיד, לגמרי לבד. מדוע?

"הרב הקדוש ר' אהרון מקרלין פעם אחת, כשהתחיל לומר "המלך", נתעלף מאד ואחר-כך שאלוהו מה היה זה? והשיב שהתבונן במאמר המובא על ידי חז"ל: אם מלך הנני, מדוע עד עכשיו לא באת אלי?!

כל העולם כולו, הג´ירפות והפילים והאריות והחתולים והנשרים והפרפרים, וגם הירוק אשר מצל את דרכנו ואשר מכסה את הפארקים והג´ונגלים, ואפילו גרמי השמיים שאי אפשר בכלל לדמיין גודלם, הכל- לא היה נחשב. עד בריאת האדם. 

מבט מעמיק במרבדיו השונים של השופר יגלם לנו כי הוא מסמל התמזגות של תכונות הפכיות • יש בו מן המרירות המשתקפת בצליליו המטילים אימה וחרדה, אך מאידך נובע השם שופר מהמילה (אמרי) שפר, שמשמעותה תאור של קווים של מתיקות, נוי, נועם וחן

לא תמצאו את זה בשום מקום. אני עוד לא מאמין שקיבלתם אי פעם מתנה ממישהו שהוא לא ההורים שלכם או מישהו ממש קרוב, והמתנה שלו לא הייתה בשביל איזו מטרה מסוימת ● הבקשה שלנו היא לא למשפט טוב, כי בזה אנחנו בטוחים. כי כפי שכבר כתבנו, אבא לא מתנה את ברכותיו ומתנותיו בשום תנאי שהוא. הוא מעניק את שפע הטוב בגלל אהבתו אלינו, ולא בגלל מטרות שונות