עבודתו של היהודי בעולם נמשלת בתורת החסידות למסעות שעשו בני ישראל במדבר סיני, בצאתם ממצרים בדרך אל הארץ המובטחת. מסעות אלו הייתה נועדו לעבודתם הרוחנית וזיכוכם של בני ישראל.

כל פרט בעולם חדור באור ה' שמחייה אותו כל רגע ורגע. אלא שהבורא הסתיר את אורו לגבינו, הנבראים, כדי שאור נשגב זה יוכל לרדת לשכון בתוך עולם גשמי עם כל ההגבלות שבו – מבלי שהעולם יאבד את מציאותו הגשמית.

אילו הייתה ההשפעה הרוחנית מאירה בעולמנו ללא כל הגבלה - היה העולם הגשמי מתבטל לגמרי מכל מציאותו. כיון שכל מציאותו של העולם הזה היא היותו עולם מוגבל - מקום חומרי וגשמי, עם מושגים מגבילים כמו זמן ומקום

בספרי הקבלה נכתב כי התשובה לשאלה מדוע יצר ה' את עולם העשייה הגשמית, טמונה במה שנכתב במדרש כי "נתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים"; לבורא עולם הייתה מעין 'תאווה', שאורו הנעלה והנשגב ירד ויתלבש דווקא בדברים גשמיים וחומריים בהם לא נראית כלל מציאותו

העמידה בניסיון של חושך העולם מביאה אותנו אל התכלית של השליחות הא-לוהית אותה הטיל עלינו הבורא, שהיא לגלות את החיות הא-לוהית הטמונה בבריאה. זאת על-ידי שאנו מגלים כיצד כל פרט בבריאה משמש לכוונה העליונה ומהווה חלק מעשיית ה"דירה לו יתברך" בעולם תחתון זה

בימות המשיח יגיע הגילוי לשיאו, כשאז מציאות העולם כולו תגלה את אור הא-ל. על ימים אלו התבטא הנביא: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" (דברים, כח, י) – שגם אנשים פשוטים כערכנו יראו את אור הא' בעולם

רגעי הגלות האחרונים נמשלו לחושך הלילה: ממש לפני שמפציע אור היום, אז החושך עז יותר ממה שהיה במשך הלילה כולו. כך גם כעת, לפני בואה של הגאולה, החושך העצום מסתיר ומכסה על האור, אולם עלינו לזכור כי זהו חלק מתהליך של גאולה.