חורף תשנ"ח (1998). סופת קרח הכתה במונטריאול והפילה את מערכת אספקת החשמל העירונית.
 
ביום חמישי, לאחר יומיים ללא חשמל, התלבטה משפחת נוסבאום כיצד להיערך לשבת. לבסוף החליטו לשהות בבית מלון ברובע המסחרי של מונטריאול. ההיגיון אמר כי באזור שמהווה מרכז עולמי לסחר, תדאג חברת החשמל לאספקת אנרגיה שוטפת. שיקול נוסף ומכריע היה הקרבה לבית חב"ד. משפחת נוסבאום בנתה על כך שתוכל לסעוד במקום, בחברת חסידים וידידים.
 
אחר הצהריים של יום שישי, בעוד נערכת משפחת נוסבאום בבית המלון לקראת שבת – הגיעה הפסקת החשמל גם לרובע המסחרי... האמת הייתה, שדיירי בית המלון לא הופרעו מכך, משום שהמקום היה מחובר לגנראטור. אבל בבית חב"ד לא היה חשמל. משפחת נוסבאום, כמו כל המוזמנים האחרים, נאלצו להתפלל ולאכול לאור נרות.
 
את ניחוחה של אותה שבת לא תשכח משפחת נוסבאום לעולם. אולם יותר מכול, נחרתה בתודעתם חוויה ממוצאי שבת – בבית-המלון. היה זה בעת שנערכו לקראת סעודת 'מלווה מלכה', הנאכלת לאחר השבת. הם התמקמו סביב שולחן בקומת הביניים של בית-המלון, החלו בהכנת כריכי מזון אישיים, וראש המשפחה, הרב פסח, ניגש לאחת העובדות וביקשה באופן מיוחד להשיג לו כלים חד-פעמיים ממחסן המלון.
 
העובדת נענתה ברצון וחזרה כעבור זמן קצר עם מפיות, כוסות נייר וקופסה. "אין לנו סכו"ם חד-פעמי. אולי סכו"ם חדש יעזור לך?", שאלה, בעודה מציגה את הקופסה הארוזה.
 
"תודה רבה", שמח הרב פסח, "יעזור לנו בהחלט".
 
לאחר הארוחה, צעד הרב פסח למטבח ואיתר את העובדת כדי להשיב לה את הסכו"ם ולשוב ולהודות לה. בתגובה, כמו להסביר את רצונה הטוב לעזור, אמרה: "אבי היה יהודי, אבל אימי הייתה קתולית. אגב, האם אתה מכיר במקרה את הרב הגדול מניו יורק?".
 
הרב פסח הופתע לחלוטין מהשאלה. מסתבר שהיא התכוונה לרבי מליובאוויטש מלך המשיח. "פגשתי אותו באופן אישי", המשיכה העובדת לספר. "הגעתי אליו ביום ראשון אחד, לקבל ממנו דולר וברכה, וכשעמדתי ממש מולו, לא יכולתי לפתוח את פי. התביישתי. הוא, מיוזמתו, התחיל לדבר איתי – בשפתי! הוא אמר לי בצרפתית: 'אלוקים יהיה אתך בכל מה שתעשי בחיים'".
 
בעוד הרב פסח מעכל את מה שסיפרה, המשיכה העובדת להפתיע: "יש ברשותי ציור שמן של הרב, ומזה זמן רב אני מחפשת למי למסור את התמונה. התסכים לקבל את התמונה? אני מרגישה לא ראויה להחזיק תמונה קדושה כזו".
 
הרב פסח רשם לעצמו את שמה של הגויה – אן אודרי – ומספר הטלפון שלה, והבטיח ליצור עמה קשר.
 
ביום שלישי הסמוך מצא הרב פסח את הזמן להתקשר אליה. הייתה זו שעת אחר הצהריים, ובביתו, כמו בכל מונטריאול, נערכו לקראת לילה נוסף של עלטה. "הו, תודה שהתקשרת", שמחה אן. "אוכל הערב להגיע אליכם?".
 
בשבע וחצי הופיעה אן כשבידיה הציור, עטוף ומכוסה. היא הוזמנה על-ידי הרב פסח ורעייתו אל הסלון, ושם, לצד השולחן, גוללה בקצרה את סיפור חייה:
 
"אבי נפטר כשהייתי בת חמש. זמן קצר לאחר פטירתו, חלתה אמי והגיעה עד שערי מוות. הרביתי להתפלל לרפואתה. הייתי עוצמת עיניים, מתרכזת, ורואה לנגד עיניי דמות רבת-הוד שלא הכרתי.
 
"בנס גדול, יצאה אמי מהמחלה והבריאה לגמרי, תודה לא-ל. ומאז, צורת הדמות שניבטה אליי בחזיונות לא משה מתודעתי. היה בי כישרון רדום לציור ובהיותי נערה הרגשתי צורך לצייר את הדמות הזו. ציירתי מתוך הזיכרון והקדשתי את הציור לאמי.
 
"ערב אחד ישבתי מול המרקע והחלפתי בין הערוצים. פתאום הוכיתי בהלם! על המסך הופיעה דמות מוכרת לי מאוד! צעקתי לאמי שתגיע מיד. היא הופיעה, הסתכלה על המרקע – ונפלה מתעלפת. היא זיהתה את האיש – מהציור שהקדשתי לה.
 
"בתחתית המרקע ריצדה פרסומת שהציעה מידע בקשר לרבי מליובאוויטש – הוא האיש. לא איבדתי זמן, חייגתי ושוחחתי עם אחד הטלפנים שטרח ליידע אותי בכל המידע שביקשתי.
 
"שלוש שנים לאחר מכן הורשיתי על-ידי אמי לנסוע לניו-יורק, להתברך מפי הרבי. מה שקרה עמי אז– כבר סיפרתי לכם בבית-המלון.
 
"הציור הזה", הצביעה אן על מה שהביאה, "אינו מעשה ידיי. הוא הוזמן אצל צייר גדול ועלה לאמי ממון רב. לא מכבר הלכה אמי לבית עולמה. בטרם נפטרה, ציוותה עליי כי אעביר אותה לאדם שראוי להחזיק אותה.
 
"יום  שלפני שנפגשתי אתכם, 'שוחחתי' במחשבתי עם אמי. אמרתי לה כי איני מצליחה לאתר בכוחות עצמי למי ראויה התמונה וביקשתי כי תדאג שמשמים ישלחו אליי את האדם המתאים. והנה – למחרת נפגשנו"...
 
אן סיימה את סיפורה ובדיוק באותו רגע, בתזמון מדויק, התרחש דבר מדהים: הבית כולו הוצף באור. נכון יותר לומר, העיר כולה הוצפה באור יקרות! לאחר נתק שנמשך שבוע ימים, חזר זרם החשמל במונטריאול לתפקד כתיקונו.