העימות התנהל תוך כדי נסיעה. לא ממש עימות – מין ויכוח. ויכוח על רקע עדתי בין נהג ממוצא ספרדי לבין חסיד חב"ד שנסע עמו.
 
זו לא הנסיעה הראשונה של אליעזר בן שמואל, החב"דניק, עם שמעון הנהג. מזה תקופה הסיע שמעון אחת לשבוע את אליעזר ורעייתו לימור מצפת, עיר מגוריהם, לקריית-שמונה, שם העבירו שיעורי תורה לנשים במתנ"ס המקומי. אליעזר לימד פרשת שבוע ולימור לימדה הלכות והליכות הבית היהודי.
 
שמעון היה תמיד עליז ושמח. הוא אהב מוזיקה מזרחית, וכמי שיש לו זיקה למסורת – דאג למלא את חלל המכונית בצלילים עם מילים מהמקורות. עד אותו יום ראשון יוצא דופן. שמואל זוכר היטב את התאריך – אור לז' באדר תשנ"ז. מזג האוויר בחוץ היה קודר במיוחד, וארשת פניו של שמעון הייתה תואמת. ניכר כי מועקה כבדה רובצת על לבו.
 
הטייפ היה כבוי ושמעון התרכז בכביש נכחו שהיה לוטה בערפל כבד. הנסיעה הייתה איטית מאוד וברגע מסוים הציע שמעון לבני הזוג לחזור הביתה. "ממילא, אף אחת לא תבוא לשיעור במזג אוויר כזה".
 
אולם שמואל לא ויתר. "לא מבטלים שיעור", פסק.
 
שמעון משך בכתפיו והמשיך לנסוע. שמואל ניסה לדובבו שיספר מה מעיק עליו. אבל שמעון סירב להיפתח.
 
כאשר הגיעו למתנ"ס, קיבלו את פניהם של שמואל ולימור נשים רבות. "ידענו שתגיעו בכל מזג אוויר", הריעו להם. "כל הכבוד!".
 
כאשר סיים שמואל את שיעורו, יצא והתיישב במכוניתו של שמעון. לימור כעת מסרה שיעור והוא החליט לנצל את הזמן בו נמצא בארבע עיניים עם שמעון. "אינך צריך לספר לי מה מעיק עליך", אמר לשמעון. "אבל יש לי הצעה שבוודאי תועיל לך: כתוב מכתב לרבי עם פירוט הבעיה ובקש את ברכתו. אני בטוח כי ברכת הרבי תושיע אותך.
 
הוא הסביר לשמעון כיצד 'שולחים' מכתב לרבי באמצעות 'איגרות קודש'. "'איגרות-קודש' הוא שמה של סדרת כרכים המכילה אלפים ממכתבי הרבי בכל תחומי החיים. כותבים מכתב, מכניסים אותו אל בין דפיו של הספר, וכך מתברכים. בחלק ניכר מהפעמים גם מוצאים באורח פלא, בעמודים החופפים על המכתב שהוכנס, התייחסות מנחה מהרבי לנושא המבוקש".
 
אבל שמעון לא התלהב במיוחד. "אני ספרדי ומעריץ את רבני עדותינו. אני חש כי פנייה מצידי לאדמו"ר אשכנזי תהווה פגיעה בכבודם של הרבנים הספרדים".
 
שמואל חייך והסביר לשמעון כי הרבי הוא של כלל ישראל. "רבי הוא ראשי התיבות ראש-בני-ישראל. הוא הראש של כל בני ישראל. ובכלל, יש לך מושג איזו הערצה הייתה ל'בבא סאלי' אל הרבי? באיזו חרדת קודש נושא הרב מרדכי אליהו את שמו של הרבי?", וכך הוסיף ומנה שמות של גדולי ישראל מבני עדות המזרח שמתייחסים למוצא פיו של הרבי כאל קודש קודשים.
 
שמעון חכך בדעתו, אחר הציע 'פשרה'. "אז אתה תבקש ברכה למעני". אולם שמואל הסביר לו כי חשוב שהוא יבקש את הברכה בעצמו. בינתיים, לימור סיימה וחזרה אל המכונית והצטרפה למסע השכנוע של בעלה.
 
תוך כדי נסיעה חזרה לצפת, נשבר קולו של שמעון והוא סיפר לנוסעיו את אשר על לבו. מזה חצי שנה הם מתגוררים בבית חמותו, מפני שיפוצים שנערכים בדירתם. הם השיגו הלוואה בנקאית גדולה, קיבלו אינפורמציה טובה על קבלן ערבי ושכרו את שירותיו, והכול היה טוב ויפה. עד אותו יום שחור. הקבלן, שמדי פעם לקח משמעון סכומי כסף, לפי התקדמות העבודה – ביקש בבת אחת סכום גדול: ארבעים אלף שקלים. הוא מרח את שמעון בהסברים כי הוא חייב לשלם משכורות לפועלים ועליו לרכוש חומרים ושמעון התפתה ונתן לו.
 
למחרת האיש לא הופיע לעבודה. הוא נעלם עם הכסף כאילו בלעה אותו האדמה. כסף נוסף לשכירת קבלן חדש לא היה לשמעון, והמצב נהיה בכי רע. הוא ואשתו הטיחו זה בזו את האשמה במה שקרה, והיחסים ביניהם הפכו עכורים מאוד. "היום", נאנח שמעון, "קיבלה אשתי התמוטטות עצבים. היא מאושפזת כעת"... 
 
כאשר הגיעו לביתם בצפת, משך שמואל את שמעון לעלות עמו ולכתוב הכול לרבי. "בעזרת השם, תראה ישועות גדולות", הבטיח לו.
 
כרך ה'איגרות קודש' בו הניח שמעון את מכתבו, נפתח בעמוד שנשא תשובה של הרבי מהתאריך של היום – ז' באדר. הרבי כתב שם למישהו, כי כשם שפנה אל הרבי לבקש ברכה, כך הוא עוד ישוב ויפנה כדי לבשר בשורות טובות.
 
שמעון יצא מביתו של שמואל 'עמוס' באיחוליו הלבביים של שמואל. "אל תשכח להתקשר אליי כאשר יקרה הנס", טפח על שכמו.
 
למחרת בשש בבוקר כבר הגיע הטלפון. "הרב שמואל, נס! נס!", צעק שמעון אל הפומית. "לפני חצי שעה התעוררתי מקול דפיקות בדלת. ניגשתי אל העינית ולא האמנתי למראה עיניי. פתחתי את הדלת לרווחה ומולי עמד הקבלן הנוכל בעיניים מושפלות. 'הנה כספך', הושיט לי יד ובה ארבעים אלף שקל. 'סלח לי'.
 
"לא תאמין, הרב שמואל. הקבלן החליט בפתאומיות להיפטר מהר מהכסף הגנוב, משום שהלילה הגיע אליו בחלום פעמיים 'הרב הגדול שלכם' כלשונו, והזהירו להזדרז להשיב את הגזלה לבעליה"...