קוראים לו יאיר נחמן כהן. 'צבר' כבן שבעים, מתפרנס בכבוד ממונית, שעושה את רוב נסיעותיה בצפון תל-אביב. בעברו של יאיר רשומות שנים רבות של חיים בניו-יורק. גם שם היה נהג מונית, אך גם עבד בעבודות נוספות – והדרך בה הגיע לחלק מהעבודות, עוברת על מפתן חדרו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
 
כדי שתבינו היטב את משמעות המשפט האחרון, עלינו לסגת ארבעים שנה לאחור – לשנת תשל"ז (1977). יאיר, נשוי בן עשרים ושבע – חשוך ילדים. לאחר לבטים משותפים לו ולאשתו, החליטו להגר לארצות-הברית, בתקווה שימצאו שם טיפול רפואי שיעלה אותם על הדרך הנכספת לחבוק פרי בטן.
 
די מהר התאקלמו בניו-יורק. יאיר רכש דוכן לממכר מוצרי טקסטיל באחד ממרכזי הקניות הגדולים בברוקלין וראה ברכה בעסק. במקביל, בתקווה להגשים את חלומם העיקרי, פנו לרופאים שונים, מהגדולים והמומחים בתחומם.
 
לפועל, אף אחד לא הצליח לעזור להם. איפה שהוא כבר כרסמה ביאיר ואשתו האפשרות המתסכלת, שמא לא יזכו לחוות מהי הורות.
 
פעם אחת סיפר יאיר לידיד שעבד לצדו במרכז הקניות, על אכזבת חייו. אותו ידיד הגיב מידית: "למה אתה לא פונה אל הרבי מליובאוויטש!".
 
יאיר בהה באיש שיחו ולא הבין מה רוצה ממנו. הידיד סיפר ליאיר סיפורי מופת על הרבי, אבל יאיר התקשה לעכל את הדברים. אם גדולי המומחים בישראל ובארצות-הברית ניסו לעזור לו ונכשלו – מי כבר יוכל לעזור לו?
 
ארבע שנים (!) לקח לידיד לשכנע את יאיר. ביום אחד הבשילה ביאיר ההכרה, כי בכל מקרה אין לו מה להפסיד. היה זה בשנת תשמ"ג (1983), שתים-עשרה שנים מאז נישואיו. הוא נסע לבית-המדרש הגדול במרכז חב"ד העולמי בברוקלין, ושם, בעזרת בחור חביב, ניסח מכתב לרבי.
 
כעבור כמה שבועות, הופתע לקבל שיחת טלפון מאדם שהזדהה כבנימין קליין, מזכירו של הרבי מליובאוויטש. הרב קליין דיבר קצרות: "הרבי ברך אתכם, אך הוסיף לבקש, כי תקפיד לשמור שבת ולהניח תפילין מדי יום חול".
 
יאיר נרגש והחליט להרים את הכפפה. הניסיון היה לא קל. במיוחד שמירת השבת. בדיוק באותו זמן נקלע עסק הטקסטיל שלו לקשיים, מה גם שאת עיקר הרווחים היה מניב בשבת. אבל יאיר גילה נחישות. הוא החליט לעמוד במשימות שלקח על עצמו ולכן סגר את דוכן הממכר ופנה לחפש עבודה אחרת, בה יוכל בקלות לשמור שבת.
 
לאחר חודשיים של חיפושים, התקבל לעבודה בחברה מצליחה לשיפוצים, אותה ניהל בחור ישראלי ממוצא תימני. כך התגלגל יאיר לביתו של רופא יהודי במנהטן, לשם הגיע כדי להחליף את הקרמיקה באמבטיה.
 
הרופא התגלה כאיש חביב במיוחד, ויאיר חש בנוח לפתוח לפניו את סגור לבו. הוא סיפר לרופא על העננה הגדולה המעיבה על חייו, והרופא האזין – והזדהה עם הכאב.
 
"הייתי שמח מאוד לעזור לך", אמר הרופא בכנות. "אנסה לדבר עם רופא גדול מאוד בתחום, שבעבר עבד עמי. אבל דע לך מראש, שלא כדאי לתלות בכך תקוות גדולות, משום שהוא פרש לגמלאות והוא ממאן לקבל מטופלים חדשים, גם תמורת סכומי כסף גדולים".
 
כעבור מספר ימים, בעוד מסייד יאיר את אחד הקירות באמבטיה, שמע את קולו של הרופא צועק אליו מכיוון החניה: "הצלחתי, יאיר, הצלחתי! הרופא מוכן לקבל אתכם כבר מחר!".
 
יאיר, למוד אכזבות, מאן לתלות ציפיות גדולות בעוד טיפול. אבל משהו מההתלהבות של הרופא ה'מתווך' דבק בו. לבסוף ניאות ולו בשביל לכבד את הרופא שהתאמץ בשבילו.
 
בשעה הנקובה הגיעו יאיר ואשתו אל לשכת הרופא. הרופא קיבלם בנימוס, אך גם לא התבייש לומר, כי אין לו מושג למה ניאות לקבלם. "אתה כנראה יודע שזה עולה כסף", הפטיר הרופא לעבר יאיר. "מה המשכורת היומית שלך?".
 
"בערך חמישים דולר", השיב יאיר.
 
הרופא חייך חיוך גדול. "אנשים הציעו לי עשרות אלפי דולרים תמורת טיפול – וסירבתי. למה הסכמתי לקבל אתכם?", טפח לעצמו על מצחו, אבל חייך. "לא יודע למה אני עושה את זה. שלם לי כמה שתוכל"...
 
"אפשר להבין אותו", מצטחק יאיר. "כיצד יכול לדעת שהרבי הוא שהחליט עבורו כי עליו לקבל אותנו?..".
 
לא קשה לנחש, כי הפעם הטיפול הצליח. בתוך פחות משנה חבקו יאיר ואשתו את בנם בכורם. נתנאל טל קראו לו. היה להם ברור כי הבן ניתן להם מהא-ל.
 
מאז זכה יאיר לחוות נסים נוספים שחולל הרבי, חלקם עבורו וחלקם עבור חבריו. באשר לנתנאל, מתגאה יאיר כי כיום הוא אברך חרדי. "נפשו נמשכה לחסידות ברסלב", הוא מסביר, "אבל הוא יודע היטב כי את כל קיומו הוא חב לרבי מליובאוויטש".