יונתן זקס היה סטודנט צעיר בקיימברידג' שעה שדרכו רגליו על אדמת ארצות-הברית בשנת תשכ"ח (1968). במהלך שהותו בארץ הגדולה ביקר אצל שורה ארוכה של רבנים גדולים והציג בפניהם שאלות פילוסופיות ואינטלקטואליות. הם ענו לו, כל אחד בסגנונו. יחד עם זאת, רובם ככולם אמרו לו כי הוא חייב לפגוש את הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. "אצלו תקבל מענה אמיתי לכל שאלותיך".
 
שבועות ארוכים נדרש מיונתן הצעיר להמתין, כדי לזכות לפגישה עם הרבי. כאשר נודע לו כי הרבי יכול לקבלו, הוא שהה בבית דודתו בלוס-אנג'לס. היה זה מוצאי שבת, ומועד פגישתו עם הרבי נקבע ליום חמישי בערב.
 
הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו, ולפיכך היה על יונתן לבחור בדרך הנסיעה הזולה – באוטובוס. לאחר 72 (!) שעות נסיעה, דרכו רגליו על מפתן חדרו של הרבי.
 
ראשיתה של הפגישה התנהלה כפי שיונתן ציפה. הוא שאל שאלות והרבי השיב לו תשובות. אך לפתע השתנה כיוון השיחה. הרבי ביצע חילופי תפקידים והחל לשאול את יונתן שאלות: כמה סטודנטים יהודיים יש בקיימברידג'? כמה מהם מעורבים בחיים היהודיים? מה יונתן עושה כדי לשתף סטודנטים נוספים בפעילות יהודית?
 
יונתן מעיד על עצמו כי כמו כל אנגלי טוב, הוא היה מומחה בהמצאת תירוצים מסובכים מדוע אינו עושה כלום. הוא התחיל לומר: "במצב בו אני מוצא את עצמי..." – והרבי, בצעד נדיר, קטע את דבריו: "אף אחד לא 'מוצא את עצמו' במצב. הכנסת את עצמך למצב מסוים ואתה יכול להכניס את עצמך למצב אחר".
 
הרגע הזה שינה את חייו של יונתן. הוא הגיע לתובנה שהוא עתיד לשוב ולומר אותה פעמים רבות בחייו: אנשים חושבים שהצלחתו של הרבי היא בכך שיש לו אלפי תלמידים. אך האמת היא הרבה יותר עצומה. הרבי יוצר מנהיגים!
 
יונתן הוא כיום הרב ד"ר יונתן זקס, הרב הראשי לאנגליה. אולם בל נקדים את המאוחר. בשבת האחרונה לשהותו באותו ביקור בארצות הברית, השתתף יונתן (עדיין לא הרב) בהתוועדות של הרבי. חסידים המליצו לו לגשת במהלך התוועדות לפני הרבי מצויד בבקבוק וודקה ולומר 'לחיים'. "הרבי בוודאי יאמר גם הוא 'לחיים' מתוך הבקבוק שלך ואת השארית המבורכת תוכל לקחת עמך לאנגליה".
 
הימים היו תחילת חודש ספטמבר. יונתן ניגש אל הרבי, והרבי, שהבין את כוונתו, הביט בו בהפתעה ושאל: "אתה נוסע?".
 
"עליי לשוב לקיימברידג'", הסביר הסטודנט הצעיר, "הסמסטר עומד להתחיל".
 
"אך בקיימברידג' הסמסטר לא מתחיל עד לאוקטובר", השיבו הרבי. ליונתן לא היה מושג מניין הרבי יודע זאת. "אני חושב שכדאי שתישאר לראש השנה", המליץ-הנחה הרבי.
 
ויונתן נשאר. בראש השנה הוא שמע את תקיעות השופר מפי הרבי והדי התקיעות המיוחדות חרותות בתודעתו עד עצם היום הזה.
 
בחודש טבת תשל"ח (ינואר 1978) הגיע יונתן, שכבר נקרא ד"ר זקס, פעם שנייה אל הרבי. כפי שהודרך על-ידי ידידיו החסידים, הוא שטח על גבי הכתב את האפשרויות השונות לגבי עתידו וביקש את הנחיית הרבי באיזו מהן לבחור. האפשרויות שכתב היו: 1) להיות פרופסור או לפחות חבר בסגל האוניברסיטה בקיימברידג'. 2) להיות כלכלן – תחום שבו התמחה. 3) להיות עורך דין – עוד מקצוע שהיה קרוב ללבו.
 
הרבי, כמו בביקורו הקודם, שב והפתיע מכיוון בלתי צפוי. הרבי אמר לו כי יהדות אנגליה חסרה רבנים, ולפיכך "עליך להכשיר רבנים". הרבי נקב בשם אוניברסיטה בה הסמיכו רבנים באנגליה, ואמר לד"ר זקס כי עליו להיות רב בעצמו, כדי שלהרצאותיו האקדמאיות יהיה משקל מסוג שונה.
 
כאשר יצא ד"ר זקס מחדרו של הרבי הוא כבר ידע כי יעשה בדיוק שכפי שנאמר לו. הוא זנח אפוא את שלוש האמביציות שלו ופנה להכשיר רבנים ב"מכללה היהודית" בלונדון. במקביל, התמנה לרב בשכונות הלונדוניות גולדס גרין ומרבל ארץ'.
 
בדיעבד, כעבור שנים, קלט הרב ד"ר זקס כי הצליח להגשים בדרכו את כל האמביציות שלו: הוא היה לפרופסור בשלושה חוגים שונים, אחד באוקספורד ושניים בלונדון, הוא הפך למרצה מבוקש בתחום הכלכלה ולנואם פופולארי גם בתחום המשפט.
 
בשנת תש"נ (1990) זכה הרב זקס במינוי הדרמטי של חייו, גם זאת בברכתו והדרכתו של הרבי: הוא התמנה לרב הראשי לאנגליה. בתפקידו זה, זכה הרב זקס להפנים, בין השאר, עד כמה גדולה הערכתם של הגויים ליהודים שגאים ביהדותם ועד כמה הם בזים לאלו שמחביאים אותה מאחורי אדרות לא להם.
 
הרב זקס אומר בפה מלא כי "מוכח חזונו של הרבי, לפיו העולם כולו מוכן ורוצה לשמוע מסר ברור ובוטח".