שבועות אלה, בהם קוראים בתורה על בניית המשכן, הם ימי סגולה לביאת הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי. לפיכך ראוי שבהם יתעורר כל יהודי ביתר געגועים והשתוקקות לחזות בעבודת הכוהנים בבית-המקדש השלישי, בגאולה השלמה.
"נהג המונית, מר שלום אבי-קיסר, יהודי שומר תורה ומצוות המתגורר בנתניה היה נראה מחויך ושבע רצון. כשסיימו את אמירת הפסוקים, פנה אל האם ושאלה לאן פניהם מועדות. כששמע כי הם נוסעים לבית ספר חב”ד, אמר בהתלהבות: אם כך, יש לי ‘השגחה פרטית’ מדהימה לספר לכם, ומעשה שהיה כך היה
יא סיון התש"ע (24.05.2010)
התרגשות רבה מלווה את טון דיבורה וניבטת מכל מילה של הגב’ דניאלה הלר כשהיא מספרת על ההשגחה הפרטית המדהימה אותה שמעה לפני ימים ספורים.
דניאלה, חסידת חב”ד, אם לארבעה, מתגוררת בישוב ‘תנובות’ שעל יד כפר יונה בשרון. לפני חמש שנים הייתה רחוקה מכל דבר של יהדות ומסורת. בעלה שכבר עשה את צעדיו הראשונים ליהדות במסגרות שונות, ניסה לעניין אותה בהשתתפות בסמינרים שונים, אך זה לא דיבר אליה.
המהפך בחייה החל כשפגשה ברב צמח אברהם, רב היישוב ינוב הממוקם סמוך למקום מגורם. הפגישה עם הרב ורעייתו הרבנית וההשתתפות המסיבית בשיעורי חסידות, ריתקו אותה והיוו עבורה מים קרים על נפשה העייפה. מהר מאוד גילתה את אור היהדות כפי שהוא משתקף בתורת חסידות חב”ד, ובדרך סלולה ובטוחה יחד עם בעלה ובני המשפחה החלו מתקשרים למאור הגדול - הרבי מה”מ.
במשך השנים זכו להוראות ברורות מהרבי באמצעות ה’אגרות קודש’, הוראות שעיצבו את חייהם היום יומיים. אחת התשובות הביאה את שני ילדיה לעשות כברת דרך, המתארכת לעיתים שעה ויותר, בכל בוקר וצהריים, אל תלמוד תורה חב”ד בנתניה.
עם שחר עושים הילדים את דרכם לבית הספר באמצעות אוטובוס. אלא שבאחד הימים איחרו הילדים את המועד ונשארו בבית. האם החליטה שלא לוותר על יום הלימודים, והזמינה מונית כדי לקחתם לתלמוד תורה.
לאחר שהילדים עלו על המונית, הבחינו בכמה תמונות של הרבי מעטרות את המונית. הילדים הסבו את תשומת לבה של האם בקול רם והסגירו את השתייכותם לחסידות חב”ד. לאחר מכן חזרו הילדים על 12 הפסוקים.
נהג המונית, מר שלום אבי-קיסר, יהודי שומר תורה ומצוות המתגורר בנתניה היה נראה מחויך ושבע רצון. כשסיימו את אמירת הפסוקים, פנה אל האם ושאלה לאן פניהם מועדות. כששמע כי הם נוסעים לבית ספר חב”ד, אמר בהתלהבות: “אם כך, יש לי ‘השגחה פרטית’ מדהימה לספר לכם”.
ומעשה שהיה כך היה:
לפני שלוש שנים הגיע אלי לביקור אחד מאחי כשבידו עלון של חב”ד, והחל מקריא לי מתוכו סיפור מופת מרטיט מהרבי מליובאוויטש. המעשה היה על אודות אברך חסיד גור שבנו הקטן חלה לפתע והפך ל”ע להיות משותק. לאחר שהרופאים איבדו תקווה, סבב האברך בבתיהם של גדולי האדמור”ים והרבנים כדי לבקש את ברכתם. לאחר זמן כשהבין שלא יוכל למצוא אצלם מזור למצבו הקשה של בנו, כמעט ואמר נואש.
דווקא בנקודת זמן זו כמה ממכריו דחקו בו לפנות אל הרבי מליובאוויטש שידיו רב לו במופתים ולבקש את ברכתו.
האב שהיה חסיד גור, סירב תחילה להיענות לבקשתם, אך לאחר שהללו לא הרפו, ולנוכח הצער הרב שנגרם לו, ארז כמה מחפציו ושם פעמיו עם בנו לניו-יורק אל הרבי מה”מ. היה זה מבצע לוגיסטי מורכב להעביר את הבן המשותק לניו-יורק, אך הוא עשה זאת. לאחר זמן נכנס ליחידות, ולאחר רגעים ספורים האב התבקש לצאת את החדר. כשנכנס לאחר מכן שוב, נדהם לראות את בנו עומד על רגליו ומשוחח עם הרבי כאילו דבר לא אירע...
ביקשתי מאחי לחוות דעה על הסיפור, ושנינו היינו תמימי דעים שהסיפור מנופח בצורה לא פרופורציונלית, או בכלל שהוא בדיה וכלל לא היה ולא נברא מעולם...
מספר ימים לאחר מכן, כשהסתובבתי במרכז נתניה לצורך עבודתי, עצר אותי אברך חרדי, שזקן ארוך מעטר את לחייו. לאחר שעלה על המונית, ביקש לקחתו ממרכז העיר לבית אבות הממוקם בקצה העיר. הוא הוסיף וביקש ממני כי בעוד חצי שעה אבוא לאסוף אותו בשנית בנסיעה לאשדוד. הסכמתי, וכך אכן היה.
כשסיים את ביקורו בבית אבות, אספתי אותו בשנית, ובזמן הארוך של הנסיעה לאשדוד שוחחנו על דא ועל הא. בתוך דבריו סיפר כי הוא מנהל מוסד לצעירים בעיר צפת, וכי הוא עצמו חסיד חב”ד ואילו אביו, ממנו הוא חוזר מביקור, משתייך לזרם אחר בחסידות.
לקראת סיום הנסיעה נזכרתי בסיפור שאחי הקריא לי זה מכבר, והעלתי בפניו את הסיפור כשאני מוסיף ומבקש את חוות דעתו על אמינות הסיפור.
במשך רגע ארוך לא זכיתי לקבל ממנו כל יחס. כשהסתובבתי אליו הבחנתי כי הוא חיוור כסיד. רק אז התעשת ואמר “אותו בחור, זהו אני” - - -
אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il