"לפני שנים מספר", פתח את סיפורו, "למדתי בישיבת חב"ד בצפת. במסגרת ה'מבצעים' שערכנו, הייתי מגיע מידי יום שישי למגרש מכוניות בנצרת, שם הייתי מניח תפילין לעוברים ושבים, לעובדים וכמובן שלא פסחתי על בעלי המקום. 

באחת הפעמים עברתי בין המכוניות המוצעות למכירה. 

"יהודי" פניתי ליהודי שעמד בסמוך לאחד הרכבים, "הנחת כבר תפילין היום?" 

במקום להשיב ממין השאלה, ענה לי בבקשה: "ספר לי איזה סיפור יפה". 

"אין בעיה" אמרתי. ומיד פתחתי בסיפור מעניין. מעניין?! עוד לא תיארתי לעצמי כמה מעניין ומרתק הוא יהיה: 

"באחת הערים בבלגיה, הופיע יום אחד ישראלי טיפוסי, שעל פי 'המסורת הישראלית' נטש את הארץ והפליג למחוזות רחוקים כדי להרוויח כסף, 'לעשות חיים' ובעיקר להניח לנפשו מהחיים ההומים בארץ. שם, הרחק מהוריו וממוריו, שתשובותיהם על שאלותיו לא הניחו דעתו, ניסה למלא את החלל שבנפשו. 

למרבה הצער, אותו בחור, שהשגתו ביהדות הסתכמה כמעט בזהותו היהודית בלבד, הכיר ל"ע נוכריה מקומית והקשר ביניהם העמיק והתהדק. 

אחר שלוש שנים של היכרות, החליטו בני הזוג להתחתן רח"ל. אולם, הבחור ביקש מחברתו הנכרייה, כי מאחר והוא מבין שהוא הולך לקראת צעד משמעותי בחייו, הוא היה רוצה להתייעץ קודם לכן עם רב יהודי. "לפחות אדע לקראת מה אני הולך" הסביר והנוכריה הסכימה. 

הבחור פנה לרב מסוים ונועץ עמו, והרב שהבין את חומרת הדברים, הניח מלוא כובד משקלו בנסותו להניאו ממחשבתו. הרב הסביר לו שכל היהודים במשך כל שנות גלותם מסרו נפשם על קדושתם וטהרתם, עשו הכול כדי לשמור על הייחודיות של העם היהודי ולא להתבולל, וח"ו ללכת לקראת צעד חמור שכזה. 

ואכן, לאחר שיחה ארוכה השתכנע הבחור ונטש את הנוכריה. 

ואולם לאחר מספר ימים, הבחור לא עמד בהחלטתו ושב אליה. ימים מספר לפני חתונתם, שוב אמר לה כי הוא בכל אופן רוצה לדבר עם רב אחר. 'אולי הוא לא יראה את הדברים בצורה כה חריפה', הרהר לעצמו. 

הוא אכן פנה לרב אחר, אך גם פה הפעיל הרב את כוחו וכישרונותיו במסע שכנוע אינטנסיבי. "מה תאמר לדור ההמשך שלך?!" התריע בפניו. "לפי היהדות ילדיך עד סוף כל הדורות יהיו גויים". הוא גם ניסה להסביר שעל פי האמונה הנוצרית, בניו יהיו יהודים "וכך יסתבכו מכל כיוון". דבריו של הרב נכנסו ללבו, והבחור נכנע. 

הניסיון, מתברר, היה קשה מידי, וכעבור זמן לא רב, שוב לא עמד הבחור בניסיון וחזר לחברתו הנוכריה. זמן קצר לפני נישואיהם, שוב החליט הבחור לראות רב. הפעם הוא היה נחוש בדעתו שיהא זה המפגש האחרון ותוצאותיו יחייבוהו גם אם הדבר יעלה לו במאמצים רבים. 

הפעם, בהשגחה פרטית, הגיע הבחור לשליח הרבי מה"מ בבלגיה, הרב שבתי סלבטיצקי, ונפשו בשאלתו. 

הרב סלבטיצקי ניסה אף הוא את כוחו. לאחר שעות מספר, כשנוכח שהאגוז קשה לפיצוח, התבונן מעט בכובד ראש ולאחר מספר שניות נענה בפשטות: "תשאל את הרבי!" 

מצטופף ולחוץ עמד מיודענו הצעיר בתוך הקהל הרב שצבא על 770 במעמד חלוקת הדולרים. הוא עומד מתוח ומצפה. מתקדם באיטיות צעד אחר צעד בעקבות התור העמוס, במטרה לעבור מול פני הרבי הגדול. 

בבואו לפני הרבי, התרגש מאוד. בקול חנוק מהתרגשות פתח את פצעו הטרי ושאל בעצתו של הרבי. הרבי הפנה אליו את מבטו החם והאוהב, בחיוך רחב, כאילו רק הוא קיים בעולמו. 

"אני מקנא בך!" אמר לו הרבי. לפני שהספיק לפצות פיו, פתר לו הרבי את פשר דבריו: "כל יהודי שיש לו ניסיון והוא עומד בו, נעשה לו הניסיון כסולם לטפס לדרגות גבוהות! לי לא היה ניסיון שכזה. ניסיון כזה בוודאי הוא קשה, אך כדאי וחשוב לנצל את הרגע ולטפס", סיים הרבי בעידוד. 

הוא עוד הספיק לשמוע את המילים "ברכה והצלחה!" ומצא עצמו מחוץ לבנין בוהה ותוהה, מנסה להבין את המשמעות של הפגישה הראשונה בחייו עם הרבי. הדמות שכה הרשימה אותו, נסכה בו אומץ וכוח. הוא הרגיש כי הרבי מצא את המילים הללו שכה היו חסרות לו. לאחר שעה קלה קיבל על עצמו החלטה נחושה לנטוש את חברתו אחת ולתמיד! 

כששאלו הרב סלבטיצקי לאחר מכן, מדוע דווקא דבריו של הרבי חדרו ללבו, השיב: 

"הרבנים עמם דיברתי קודם בואי לרבי, היו שונים ממנו. האחד דיבר עמי על העבר הזוהר של עם ישראל ועל איבוד בידיים של עבר זה. השני לעומתו דיבר עמי אודות העתיד שבני יהיו 'מתוסבכים' ומחוסרי זהות דתית. אולם הרבי ייחד את דיבורו על ההווה, על היכולת וההזדמנות הגדולה שנפלה בחלקי. דברים אלו נסכו בי הכוחות להחליט נכון". 

ממשיך ר' איציק גרשוביץ: "את הסיפור הזה סיפרתי לבחור שעמד במגרש המכוניות. לא שמתי לב עד כמה הבחור מרותק; ניכר היה עליו כי הוא שקוע עמוק בסיפור. רק לאחר רגעים מספר כשניתק פתיל מחשבותיו, פנה אלי ואמר ברעד: 

'האם מישהו שלח אותך לפה?! כיצד ידעת לספר לי דווקא את הסיפור הזה?! זהו בדיוק המקרה שלי, זוהי בדיוק הבעיה שלי כרגע!'… אני חש את עצמת דבריו הנכונים של הרבי, כי גם אני מתלבטט ברגע זה האם לזנוח את חברתי הגויה. אבל כעת אני מחליט לעזוב אותה אחת ולתמיד, בזכות הרבי מליובאוויטש!". 

עד כמה שיכולתי לרדת לסוף דעתו ונפשו, נחישותו העידה עליו כי הוא חש חרטה עמוקה, וכי הוא שלם עם עצמו בכך שהוא עושה את המעשה הנכון!" 

"שמרתי קשר עם אותו בחור, ואכן, הוא עזב את חברתו, ולאחר כמעט שנה הקים בית נאמן בישראל". 

המסובים בפראג ישבו כולם מרותקים לסיפור הנפלא, ונדהמים לגלות כי הסיפור טרם הסתיים. 

ג

בזה לא תם הסיפור: 

"בבית חב"ד בפראג היה יהודי ישראלי שנדד אף הוא למרחקים כדי לברוח מעמו, ולמרבה הצער אף הוא נפל עם נוכריה - קריסטינה שמה. ניסינו לשכנע אותו כמה פעמים כי הוא חייב להיפרד ולעזוב אותה, אך כל ההסברים והסיפורים היפים לא הועילו. הוא פשוט התעקש ולא עמד בניסיון הקשה. 

"כעת, כלומר בעיצומה של סעודת ראש השנה בפראג, כשר' איציק גרשוביץ סיים את סיפורו - הוא שקע בעצמו. 

"למחרת היום, ראש השנה, קראו בתורה על עקידת יצחק שאברהם מסר את כל היקר לו כדי לקיים ציווי ה' והקריב את בנו על המזבח בגבורה עצומה. לאחר מכן הוא ניגש אל הרב גרשוביץ ואמר: 'אני היום מקריב שה לעולה'... כשראה את פליאתי, טרח להסביר: 'אני מקריב היום את קריסטינה...' אמר וקולו רעד. דמעות מלאו את עיניו...