יום שישי בצהריים. בדרך כלל מקדישים תלמידי ישיבות חב"ד עיתוי זה לזיכוי יהודים במצוות הנחת תפילין. כך נוהגים גם הבחורים 'שלנו', גיבורי הסיפור. לרוב הם עושים זאת בניו-יורק, שם הם לומדים בישיבה שבחצר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. אך באותו יום שישי היו בשיקאגו, אליה הגיעו כדי לעזור לשליחו של הרבי במקום, הרב אברהם פיין.
 
הרב פיין הפנה אותם לרחוב סיסרו 3600. "יש שם מגרש למכירת מכוניות, אותו מנהל יהודי בשם אברהם הורביץ. המנהל עצמו בוודאי ישמח להניח תפילין ואולי תמצאו שם גם עובדים יהודים שירצו להניח".
 
די מהר הגיעו הבחורים לכתובת שקיבלו. בטבורה של רחבה גדולה מלאה במכוניות זיהו עובד עם תווים מקסיקנים. "האם בעל הבית נמצא?", וידאו. המקסיקני השיב בחיוב.
 
הבחורים ניגשו אל המשרד, שם פגשו בשלושה אנשים. זה שנראה המנהל דווקא לא עשה עליהם רושם יהודי. כדי להיות בטוחים שאלו אותו אם הוא יהודי.
 
"כן", התפלא האיש לנוכח ההתעניינות. "אתם מקפידים לרכוש מכונית דווקא מיהודים?".
 
"לא", הצטחקו הבחורים. "הגענו כדי להציע לך להניח תפילין".
 
פניו של האיש התעגלו בתדהמה. "תפילין?". הטון המוזר בו נהגתה המילה, עשה לבחורים תחושה כי האיש שוקל איך לגרום להם לצאת ממשרדו כמה שיותר מהר. לגמרי לא כפי שתיאר להם הרב פיין.
 
אולם הם התבדו. האיש דווקא פיתח איתם שיחה. "מאז חגגו לי הוריי מסיבת בר מצווה לא הנחתי תפילין. "למה שדווקא עכשיו 'אשבור' את ההפסקה הארוכה הזאת?", תהה בקול.
 
כעת הייתה לבחורים תחושה, כי האיש בעצם מעוניין 'לשבור' את ההפסקה, אולם מחפש לכך צידוק משכנע. במשפט הבא שאל אותם אם בכוונתם לבקש ממנו כסף, ובכך בלבל אותם לגמרי. האם הוא מעוניין בנוכחותם או לא?
 
לאחר שיח קצר חתם המנהל ואמר: "תראו, אם תשכנעו את שני העובדים שלפניכם, שאף הם יהודים, להניח תפילין – גם אני אניח".
 
מסתבר, שהאתגר היה קשה מאוד. העובדים היו צעירים בהרבה מבעל הבית, אך אגוזים קשים לפיצוח לא פחות ממנו. אולם הבחורים החב"דיים מצדם לא נסוגו. הם החליטו למצות את ההזדמנות והפעילו את כל כושר השכנוע שבהם על השלישייה שלפניהם.
 
בסוף, נכנע הבוס ראשון. הוא קם מכיסאו, הפשיל שרוול והניח תפילין. אחריו הניחו גם שני העובדים.
 
לאחר שחלצו כולם את התפילין הפשיר הקרח שעמד באוויר והתפתחה במשרד שיחה ערה ולבבית. המנהל שלף מאחת המגירות תמונות של אביו וסבו, שנראו יהודים יראי שמים, וסיפר להם בקצרה כיצד הקים הסבא את המגרש הזה לפני שבעים וחמש שנים.
 
"תגידו", קטע בפתאומיות את דבריו. "מי בעצם שלח אתכם לפה?".
 
הבחורים השיבו בפשטות. "אבי", כוונתם הייתה לרב פיין, שנקרא בפי מכריו בשם אבי.
 
המנהל כיווץ את עיניו בפליאה: "מי? אברהם הורביץ? המתחרה ממול?".
 
אופס! כעת הובנה הטעות. משום מה, נעלם מעיני הבחורים מגרש המכוניות שמעבר לכביש, שאליו בעצם כיוון אותם הרב פיין...
 
הבחורים החליפו מבטים והתחמקו איכשהו מלענות למנהל. הם לחצו ידיים ונפרדו מהשלושה בחום, כאשר פניהם מועדות אל יעדם המקורי – המגרש שממול.
 
כאן אכן התקבלו בלבביות רבה. אברהם הורביץ, כפי שהתברר, עומד מזה זמן בקשר חם עם הרב פיין. בשמחה נענה להניח תפילין ואף לשמוע כמה דברי תורה על פרשת השבוע ועל ימות המשיח.
 
כאשר יצאו משם ופנו לדרך חזרה, נתקלו שוב במנהל של המגרש הראשון. "אמרו את האמת", לא נרגע האיש מסקרנותו. "מי שלח אתכם אליי? למה הגעתם אליי דווקא היום?".
 
הבחורים היו כנים וסיפרו לו כי התכוונו בעצם להגיע למגרש שממול ואך בטעות הגיעו אליו.
 
האיש נראה מופתע וגם נרגש. הוא נשם עמוקות, הביט בהם במין מבט לא מפוענח והפטיר: "לא הייתה לכם שום טעות! אתם נשלחתם אליי!".
 
כעת היה תורם של הבחורים להיות מופתעים. והמנהל סיפר: "לפני שבועיים נפטר אבי. אבא ז"ל שמר מסורת וקיים חלק מהמצוות. היה חשוב לו להרגיש יהודי. לאחר שנפטר, החלטתי כי למענו אני מוכרח לקבל על עצמי לקיים איזו מצווה גדולה. שתהיה לו נחת בעת שמשקיף עליי מלמעלה. הנחת תפילין נראתה לי מצווה מתאימה, אולם הייתה לי בעיה 'קטנה': לא נמצא ברשותי זוג תפילין. רציתי לרכוש זוג תפילין, אך דחיתי זאת מיום ליום.
 
"פתאום היום הופעתם במשרדי 'חמושים' בזוג תפילין. לא פחות ולא יותר! זו הפעם הראשונה בחיי שקיבלתי הצעה להניח תפילין. לכן, כפי שזיהיתם, הגבתי בתדהמה מוחלטת. לא הבנתי מיהו קורא המחשבות ששלח אתכם אליי. עכשיו אני מבין. אלוקים שלח אתכם. הוא גרם לכם לטעות ולהגיע אליי, כדי שאתחיל לקיים את מה שהחלטתי"...