נצייר לעצמנו את הרגע המיוחל של הגאולה האמתית והשלמה: הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מגיע, בית המקדש נבנה, ועם ישראל מתקבץ לארצו. קיימת מצוות עשה להקריב פעמיים בכל יום את קרבן התמיד, ואנו רוצים כמובן לקיים מיד את המצווה שלא קוימה קרוב לאלפיים שנה.
 
אך כאן מתעוררת בעיה: כולנו בחזקת טמאי מתים (כלומר, שבאנו במגע או היינו אי פעם תחת קורת גג אחת עם מת). תהליך הטהרה מהטומאה הזו אורך לא פחות משבוע, וכל עוד הוא לא הסתיים אסור לנו להיכנס לבית המקדש (מלבד במצבים של חוסר ברירה)! האם הגיוני לומר שיחנכו את העבודה בבית-המקדש בצורה מאולצת – בטומאה? או לחלופין, שבית-המקדש יעמוד על תלו ובמשך שבוע אף אחד לא ייכנס אליו?
 
התשובה היא, שזה אכן לא הגיוני ומוכרחים להיות אנשים טהורים שיוכלו להיכנס מיד לבית המקדש. ואמנם ישנם כאלה. אלה הצדיקים שיקומו לתחייה מיד בבוא הגאולה, כמו משה רבינו ואהרן הכוהן ובניו, והם – שיקומו טהורים – יוכלו להיכנס מיד לבית המקדש ולהקריב את הקרבנות.
 
אמנם לכאורה גם אלה שיקומו בתחיית המתים יזדקקו להיטהר מטומאה – אבל מסתבר לומר, שלא כולם יזדקקו לכך, אלא רק אלה שנפטרו מן העולם טמאים (כלומר, שבחייהם באו במגע כלשהו עם נפטר ולא עברו תהליך טהרה). מי שנפטר בטהרה יקום בטהרה ואם כן לא תהיה לצדיקים הטהורים שום בעיה להיכנס מיד לעבודה בבית המקדש.
 
הרבי מוסיף ומדייק מדברי חז"ל, כי גם אם נאמר שכל הקמים לתחייה יזדקקו להיטהר מטומאה – מי שלמד תורה בעולם הזה לא יזדקק לטהרה רגילה. חז"ל אמרו, ש"כל המשתמש באור תורה – טל תורה מחייהו". כלומר, תחייתו של כל מי שלומד תורה תהיה מכוחה של הארה אלוקית מופלאה שנקראת 'טל תורה'. על פי הזוהר – יש לטל הזה יכולת ייחודית לטהר מידית מכל טומאה, וממילא הם יהפכו מיד לטהורים ולא יצטרכו להמתין שבוע.