עולמנו נקרא בתורת החסידות "מדבר רוחני". המדבר הוא מקום ללא חיים ואינו מקום יישוב בני-אדם, וכך גם העולם הזה הוא 'מדבר רוחני' - אין בו גילוי אור ה' וקדושה - אלא יש בו שיממון רוחני. כל אחד מאיתנו צועד במסע האישי שלו במדבר העולם, וכל צעד שאנו עושים בחיים הוא חלק מאותו מסע פרטי להשלים את שליחותנו.
 
עבודתו של היהודי בעולם נמשלת בתורת החסידות למסעות שעשו בני ישראל במדבר סיני, בצאתם ממצרים בדרך אל הארץ המובטחת. מסעות אלו הייתה נועדו לעבודתם הרוחנית וזיכוכם של בני ישראל. בכל מסע הם ביררו שלב נוסף בטומאה של 'מדבר העולם', ולאחר שהשלימו את המסעות, זכו להגיע לרמה רוחנית גבוהה - הן במדרגתם הם והן בבירור העולם - ונכנסו אל ארץ הקודש.
 
כך הוא גם בעבודת האדם. אנו זוכים לפסוע ב'מדבר העולם' מסע אחר מסע, עד לשלמות רוחנית - הן בקיום ייעודנו בעולם הגשמי והן בבירור וזיכוך נשמתנו.
 
במסע שמוביל אותנו הא-ל - גם כשאנו מפסידים את האוטובוס או מתבלבלים בדרכים - הכל נעשה ביד עליונה, כדי לכוון את המסע שלנו לאותו מקום בו עלינו לבצע את המוטל עלינו ולהשלים את שליחותנו.
 
במדרש מובא על כך משל מצנצנת של בשמים, שהייתה מונחת בפינה ואף אחד לא הריח את ריחה הטוב. לקח אותה אחד מהיושבים בחדר וטלטל אותה, וכך נהנו כולם מריחה. כך גם הקדוש-ברוך-הוא לקח את עם ישראל ופיזר אותם בעולם כולו, כדי שיגיעו לכל מקום ויקיימו בו את רצונו וכך ימשיכו אליו את אורו יתברך.
 
לפעמים נדמה לנו כי הבורא מטלטל אותנו ואיננו מבינים את כוונתו, אולם הכוונה האמיתית בכל מה שעובר עלינו במסעותינו בחיים, היא להשלים כוונה עליונה.
 
החסידות מלמדת כי חיי החומר וחיי הרוח שלובים זה בזה. בכל פסיעה שאנו עושים בעולם יש כוונה א-לוהית נסתרת - גם כשמדובר בפרטים האישיים ביותר בחיינו. אם טעינו בדרך והגענו למקום מסוים, כנראה שהיה עלינו להגיע לשם כדי לעשות בו מעשה טוב או מצווה, ובכך להמשיך את אור ה' באותו מקום.
 
שליחות זו ירשנו מאברהם אבינו, שצווה אותו הקדוש-ברוך-הוא "לך לך". ה' מצווה את אברהם לעזוב את ביתו וללכת אל המקום שבו בחר. וההוראה מזה לכל יהודי היא הציווי של "לך לך" - להמשיך את המסע של אברהם אבינו - למקום אליו מוליך אותנו הא-ל, כדי לפרסם את שמו בעולם.
 
כשאנו מקיימים מצווה או מעשה טוב בחפץ גשמי, אנו מבררים את הנשמה שבַגשמיות; את אותו ניצוץ א-לוהי שמחייה כל פרט ופרט בבריאה. הכוח הא-לוהי שמחייה את החומר הגשמי, הוא חלק מדבר ה' - כמו שכתבו "בדבר ה' שמיים נעשו" (תהילים, ל"ג) - ועלינו להעלות את אותו ניצוץ א-לוהי שטמון בחומריות, כך שיתאחד עם הקדושה ויתגלה.