אחד מייעודי הגאולה שמופיעים בספר ישעיה מתייחס לאורם של השמש והירח: "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים, ביום חבוש השם את שבר עמו, ומחץ מכתו ירפא" (ל, כו). המשמעות הפשוטה של הדברים היא, שאור הירח ישתווה בעצמתו לאור השמש, וכפי שהם היו בזמן הבריאה "שני המאורות הגדולים" (בראשית א, טז), לפני שהקדוש-ברוך-הוא אמר לירח "לכי ומעטי את עצמך" (רש"י שם).
 
מה יהיה בפועל? על כך חלוקות הדעות: לפי דעה אחת, יהפוך הירח למקור אור עצמאי, כמו השמש. לפי דעה שנייה, הירח ימשיך לקבל אור מהשמש, אך יקרין אור באותו עוצמה שמקבל. לפי דעה שלישית, הירח יאיר בעוצמה שמאיר כיום והחידוש יהיה בכך שאורו לא יתמעט במהלך החודש אלא יישאר מלא כל הזמן.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מבאר, כי השינוי שנכון לירח הוא חלק מתוכנית אלוקית מתוכנת מראש, במבנה של 'ירידה לצורך עלייה' (רעיון שהוסבר בהרחבה במדור זה בגיליון הקודם). לפיכך מוכרחים לומר שהירח יהיה גדול יותר ממה שהיה בשעה שנברא. עלייה זו רמוזה במילים "שבעתיים כאור שבעת הימים". לאמור: השמש והירח גם יחד יתעלו שבעתיים ממה שהם היו בעת 'שבעת הימים' – בזמן בריאת העולם.
 
בכתבי האריז"ל מובא, שהשתוות הירח לשמש רמוזה בפסוק: "ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט). בשמו המפורש של הקדוש-ברוך-הוא ישנן כידוע ארבע אותיות: השתיים הראשונות – י-ה. השתיים האחרונות – ו-ה. שתי האותיות הראשונות רומזות להתגלות אלוקית ברמה אחת, ושתי האותיות האחרונות – להתגלות אלוקית נמוכה יותר. שתי הרמות של ההתגלות מסומלות בשמש ובירח. השמש מסמלת את ההתגלות הגבוהה והירח את ההתגלות הנמוכה.
 
לעתיד לבוא לא יהיה צורך בהתגלות נמוכה, משום שכל הנבראים יוכלו להכיל את ההתגלות הגבוהה. וזה מה שנרמז בפסוק "ביום ההוא יהיה השם אחד": בגאולה השלמה, גם שתי האותיות האחרונות של השם המפורש תהיינה י-ה – כמו שתי האותיות הראשונות. תהיה התגלות אחידה ללא הבדלי רמות. ולכן גם הירח ישתווה אל השמש.
 
(מעניין לציין שגם היום יש ביטוי לכך ששיאו של הירח קשור לאותיות י-ה: היום בחודש שבו אנו נהנים מירח מלא הוא היום החמישה-עשר – י-ה בחודש).