זה קורה כאשר ממתינים למשהו טוב שיקרה. העלאה אפשרית במשכורת או קידום מקצועי צפוי. ככל שגבוה הסיכוי להתממשות התקווה – גוברים פרפורי הבטן. ככל שמתקרב העיתוי בו נדע את גורל תקוותנו – גואה ההתרגשות בקרביים.
 
כאשר הטוב המצופה הוא ודאי – ההתרגשות לקראתו גדולה שבעתיים. אלא אם כן אותו טוב ודאי צפוי להתממש בעיתוי לא ברור; אם ההעלאה במשכורת או הקידום המקצועי מובטחים, אלא שעדיין לא ידוע מתי בדיוק. במקרה כזה – בשלב הראשון, עם קבלת ההבטחה העקרונית, מפתחים תקוות גדולות, וככל שנוקף הזמן ומימוש ההבטחה מתמהמה, הולכות וקטנות התקוות. מותירים להן מקום זעיר בלב, אך זו לא ציפייה ממשית. רק התפתחות חריגה יכולה לעורר מחדש תקווה גדולה.
 
*
 
עם ישראל מצפה למשיח. דורות על גבי דורות מצפים לרגע הגדול של הגאולה השלמה. איך בדיוק אפשר להגדיר את הציפייה הזו? האם יש לנו פרפורי בטן לקראת הרגע הגדול הזה?
 
מדובר במשהו הרבה יותר גדול ממשכורת או קידום מקצועי. מדובר במה שיהפוך לטובה את הכול. משהו שיעלה את רמת החיים בצורה שקשה לשער בכלל. וזו לא סתם אפשרות, בעלת סבירות כזו או אחרת. זהו משהו ודאי שכלל לא מוטל בספק.
 
הבעיה ה'קטנה' היא העיתוי. לא ידוע לנו מהו הרגע המדויק בו זה יקרה. אין דקה מסוימת, שככל שנתקרב אליה אמורים להתגבר אצלנו פרפורי הבטן. וזה בעצם התירוץ הכי טוב שמספק לנו היצר הרע. היצר הרע חרד מפני הגאולה והוא יודע כי האמונה כשהיא לעצמה מחישה ומאיצה את בוא הגאולה, ולכן הוא מחפש כל דרך לצנן את אמונתנו. השאלה היא איך מתמודדים עם מצנן כזה? אלו כלים עומדים לרשותנו?
 
אם רק מתחוללת בעולם התפתחות דרמטית שמזכירה משהו מחזונות נביאינו וחכמינו הקדמונים על ערב הגאולה – מתעוררת האמונה ונדרכת הציפייה. אבל כעבור זמן-מה היא נוטה לשכוך, כי לא קל לשמור בהתמדה על רף גבוה של ציפיות. אכן נדרש מאתנו להאמין, לצפות ולייחל בהתרגשות מוחשית כי ברגע זה ממש תבוא הגאולה השלמה – אבל זו דרישה לא פשוטה. לגמרי לא.
 
*
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מספק את התשובה לבעיה. התבוננות בעובדות מהותיות שמציין הרבי, יכולה לספק לאמונה התרעננות ותחייה.
 
בראש ובראשונה – זכינו לשמוע מפי הרבי בשורה נבואית, כי הגאולה תבוא בדורנו, בקרוב מאוד. הרבי אכן לא נקב בדקה מסוימת, אבל הוא אמר שכבר הגיע הזמן המיועד לגאולה בפועל ממש!
 
בנוסף לכך, לעובדה שאיננו מצפים לדקה נקובה יש יתרון עצום. הרבי מסביר כי כל דקה נתונה יכולה – וצפויה – להיות הדקה המאושרת של הגאולה. כך שאנו מקווים אפוא לדבר ודאי שעומד להתרחש ברגע זה ממש. אנו מצפים בכל רגע – שהגאולה תבוא הרגע!
 
ואם בכל זאת אנו זקוקים למשהו חריג, שיעזור לנו לעורר מחדש את האמונה בביאתה המיידית של הגאולה – מלמד הרבי, כי אפשר למצוא בכל יום בשנה סיבה מדוע דווקא היום תבוא הגאולה. ניקח למשל את כ"ג סיוון, התאריך העברי של שבת: במגילת אסתר מסופר כי ביום זה יצאו הרצים במצוות מרדכי היהודי לספר בכל העולם על המהפך הנסי, שהביא ליהודים אורה ושמחה וששון ויקר. נמצא שזהו יום סגולה לבשורות טובות לעמנו.
 
סיבות כאלה, מלמד הרבי, אפשר למצוא על כל יום. גם אם אין אנו יודעים בדיוק מה הן – עצם הידיעה שהן קיימות מהווה זרז מצוין לגירוי הציפייה והאמונה, שבזכותן ניגאל תכף ומיד ממש.