סעודת 'שור הבר והלווייתן' היא ייעוד שתופס מקום של כבוד בחזון אחרית הימים. חז"ל מספרים כי כהקדמה לסעודה גדולה זו, בה ישתתפו כל הצדיקים (על פי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, נכון לצטט בהקשר זה את  הפסוק "ועמך כולם צדיקים") – יערוך הקדוש-ברוך-הוא מאבק איתנים בין שור הבר ללווייתן (שני בעלי-חיים בראשיתיים, בממדים בלתי נתפסים). המאבק יסתיים על-ידי ששור הבר ישסף את הלווייתן באמצעות קרניו, ואילו הלווייתן ישחט את השור בסנפיריו, ואו אז הם יוגשו לסעודה.
 
כידוע, כדי לאכול דג אין צורך בשחיטה כשרה. אך שור כן צריכים לשחוט כהלכה. ושחיטה על-ידי סנפיר אינה עונה לכאורה לדרישות ההלכה: שחיטה צריכה להיעשות בסכין חלקה ונקייה מכל פגימה, ואילו הסנפיר דומה לסכין משוננת, שפסולה לשחיטה! כיצד אפוא נוכל לאכול שור שנשטח בסנפיר?
 
מתרצים חז"ל: "אמר הקדוש ברוך הוא: חידוש תורה מאיתי תצא". בגאולה יתחדש כי שחיטה כזו מותרת. אך עדיין קשה, כיצד ייתכן שההלכה תשתנה בגאולה – הרי אחד מעיקרי האמונה הוא ש"התורה הזו לא תהא מוחלפת"?!
 
תמצית ההסבר היא, שבגאולה יתגלה כי האיסור לשחוט בסכין משוננת לא חל מעיקרו על מקרה מיוחד זה, משום שהקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו יהיה מי שיכה בגרונו של השור עם הסנפיר המשונן של הלווייתן.
 
(מוכרחים לומר שהכאת הסנפיר תבוא בצורה מכוונת על-ידי הקדוש-ברוך-הוא, כי שחיטה ללא שליטה מכוונת של בר-דעת – פסולה על פי ההלכה)
 
הרבי מוסיף משמעות עמוקה להיתר המיוחד של השחיטה הלא שגרתית: בתורת החסידות מוסבר כי שחיטה היא תהליך התעלות של בעל-החיים לדרגה נעלית. זו הדרך בה מתאפשר לבעל-החיים להיאכל – ולהיכלל – בגופו של היהודי. לפיכך, כאשר מתבצע תהליך ההתעלות על-ידי אדם – הוא מוגבל ומחויב להתקיים בתנאים וסייגים ברורים ומוחלטים. אך כאשר הקדוש-ברוך-הוא שוחט ומבצע את ההתעלות – לא קיימות כל הגבלות והעניין יכול להתקיים בכל דרך שמוצא הקדוש-ברוך-הוא לנכון.
 
מקורות: ויקרא רבה פרשה יג, ג ופירוש 'ידי משה' שם. תלמוד בבלי בבא בתרא עה, א ובחידושי אגדות מהרש"א שם. קונטרס 'תורה חדשה מאיתי תצא' תנש"א סעיפים ב-טו.