פרשת ואתחנן ממשיכה עם דבריו של משה רבינו לעם ישראל, לפני הסתלקותו מהעולם, כאשר העם נמצא מעבר לנהר הירדן, לפני הכניסה לארץ הקודש - ארץ ישראל.
 
בעליה הראשונה משה חוזר שוב על ההיסטוריה כיצד הוא התחנן אל הקב"ה להכנס לארץ ישראל, אך הקב"ה סירב לתת לכך, זאת בעקבות המאורע כאשר משה היכה את הסלע ב"מי מריבה". כתחליף הותר למשה לראות את הארץ המובטחת מראש ההר. בסוף העליה, משה מספר על האירוע שהיה בבעל פעור, כאשר יהודים רבים נהרגו כתוצאה מחטא עבודה זרה. משה אומר כי היה זה אות אזהרה לעם ישראל לשמור את חוקי התורה והמצוה.
 
בעליה השניה, משה אומר לעם ישראל שהם ייחודים מכל העמים, ושהקב"ה התנהג אליהם באופן ייחודי, כאשר הוציא אותם ממצרים, באותות ומופתים. בנוסף לכך עם ישראל שמע את קולו של הקב"ה כאשר עמדו בפני הר סיני לקבל את התורה וידעו כי אין אלוקים מבלעדי ה'. משה ממשיך שעלינו לזכור תמיד את המאורע הזה וללמד לבנינו ובני בנינו את התורה הזאת. עלינו לשמור על התורה והמצוות, ולא ללכת אחרי אלוקים אחרים.
 
בעליה הזאת נרמז גם שבעתיד יילכו בני ישראל בגלות מארץ ישראל בגלל חטאיהם, ויהיו שבויים בין העמים. אך משה ממשיך ואומר שלאחרי הכל, אנו נחזור אל הקב"ה, וכאשר נחפש את הקב"ה בכל לב ונפש, אכן נמצא אותו.
 
בעליה השלישית משה מפריש שלוש ערי מקלט בצד המזרחי של נהר הירדן, מחוץ לשטחה של הארץ המובטחת, זאת עבור שניים וחצי השבטים שקיבלו את השטח הזה לנחלה. ערי המקלט הינם עבור אדם שהרג איש בשגגה. העליה גם מתארת את הארץ שמעבר לירדן בצד המזרחי.
 
בעליה הרביעית משה חוזר על עשרת הדברות שבני ישראל קיבלו בהר סיני במעמד מתן תורה (עליהם קראנו בפרשת יתרו, בספר שמות). עשרת הדברות הן:
 
להאמין בהקב"ה, לא לעבוד אלילים, לא להשבע בשם ה' לשקר, לשמור את השבת, לכבד את ההורים, לא לרצוח, לא לנאוף, לא לגנוב, לא להעיד לשקר, לא לחמוד דברים של רעך.
 
בעליה החמישית משה מספר קצת "מאחרי הקלעים" של קבלת התורה בהר סיני. נכתב שהקב"ה אמר את המילים מתוך האש וחושך כבד בקול גדול. המילים נכתבו על שני לוחות. במהלך נתינת התורה, נגשו ראשי השבטים למשה ואמרו שהם לא ישרדו את ההתגלות הגדולה הזאת. הם ביקשו שמשה לבד ישמע מהקב"ה, ולאחר מכן יעביר את הדברים לעם ישראל, ואכן כך היה.
 
העליה השישית מתחילה עם הפסוקים הידועים של "שמע ישראל", אותם כל יהודי אומר בתפילת הבוקר ובערב. הפסוקים כוללים את מצוות תפילין ומזוזה. למעשה פסוקים אלו הינם כתובים בתוך בתי התפילין וכן על קלף המזוזה. לפסוקים אלו ישנם פירושים עמוקים של גדולי הרבנים בכל הדורות.
 
העליה מסתיימת בהבטחתו של הקב"ה לארץ מבורכת, אך אסור לנו לשכוח את ה', שהוציאנו ממצרים מעבדות לחירות.
 
בעליה השישית נכתב שכאשר יגיעו בני ישראל לארץ, הקב"ה יעקור את שבע האומות המתגוררים שם, ועלינו לוודא שאף אחד מהם לא יישאר בארץ. יתירה מכך, אסור על ישראל להתחתן איתם. הקב"ה אומר כי הוא בחר אותנו להיות לו עם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה.
  משה מסיים את הפרשה בכך שהקב"ה ישמור את הבטחתו לאלו שנאמנים לו ושומרים את מצוותיו.