אין יותר מהשראה מושלמת של השכינה ב"בתי-המקדש" הרוחניים הפרטיים שלנו – כדי לזרז ולהשלים את בנייתו של בית-המקדש הכללי בירושלים הבנויה, תכף ומיד ממש.
הקירות החיצוניים של המשכן נבנו מעצי שיטים. מעליהם נפרשו ליופי יריעות בד, צמר ועור, ומעל לכול כיסוי מעור תחש – בעל-חיים ססגוני במיוחד. בתוך המשכן עמדו הכלים: הארון, המנורה, השולחן והמזבחות.
גוף המשכן, הכיסויים ליופי שמלמעלה וכלי המשכן – הם כנגד שלוש מקבילות במשכן הרוחני שמצוּוה כל יהודי להקים בלבו. כפי שדייקו חז"ל מכך שנאמר בתורה, "ועשו לי מקדש ושכנתי
בתוכם", בלשון רבים – רמז שהקדוש-ברוך-הוא רוצה לשכון בתוכו של כל יהודי.
קירות המשכן שמבחוץ רומזים לרובד החיצוני שבנפש האדם – העשייה – עמו אנו מקיימים מצוות. הכלים שבפנים רומזים לרגש הלב והכוונה – הרובד הפנימי של המצוות. הכיסויים, במיוחד עור התחש הצבעוני – רומזים להידורים ולמנהגי ישראל, המוסיפים למצוות את הנוי וה"צבע".
הימצאותו של כיסוי עור התחש במשכן מלמדת, שכשם שבלעדיו אי-אפשר להקים משכן מושלם – כך בלעדי ההידורים והמנהגים אי-אפשר להקים משכן רוחני מושלם. לא די בעצם קיום המצוות ובכוונתן. לשלמותו של המשכן מוכרחים להיות גם "הקישוטים הצבעוניים", שהנם חלק בלתי-נפרד מכל המשכן.
רק עם קיום מדוקדק של מנהגי ישראל שורה השכינה כראוי ב"בית המקדש" הפרטי של כל אחד; בלבו ובנפשו של כל יהודי. ואין יותר מהשראה מושלמת של השכינה ב"בתי-המקדש" הרוחניים הפרטיים שלנו – כדי לזרז ולהשלים את בנייתו של בית-המקדש הכללי בירושלים הבנויה, תכף ומיד ממש.
(ליקוטי שיחות, כרך לא, עמוד 135)