ספר שמות מסתיים בתיאור הקמת המשכן ובהשראת השכינה בו. בסיום הדברים נאמר כי הענן שעל המשכן, שסימל את השראת השכינה, היה גם מה שהנחה את מסעות בני ישראל: "ובהעלות הענן מעל המשכן ייסעו בני ישראל".
 
מדוע חשוב לציין דווקא כאן כיצד התנהלו המסעות? משום שהמסעות מסמלים את שלמות המטרה שבהשראת השכינה: בני ישראל מצווים לקיים את רצון השם תמיד, גם כאשר זה קשה. כאשר השכינה שורה במשכן והנוכחות האלוקית מוחשית, קל יותר לקיים את רצון השם. כאשר הענן מסתלק כלפי מעלה והשכינה אינה גלויה, קשה יותר לקיים את רצון השם. אך זו המטרה. הקדוש-ברוך-הוא רוצה שנקיים את רצונו גם כאשר נוכחותו פחות ניכרת ומוחשית, וזה מה שבעיקר מקדם אותנו ואת הבריאה כולה במסלול שהבורא מועיד לנו. דווקא כאשר עובדים את השם בעת שהענן מתעלה – "נוסעים" ומתקדמים אל היעד.
 
היעד הוא שעולמנו הגשמי במצבו הירוד ביותר, מצב בו לגמרי לא מזוהה נוכחות אלוקית – יהפוך לסביבה שבה הקדוש-ברוך-הוא "ירגיש בבית" ויתגלה במלוא הדרו. כל עוד שוכן על המשכן הענן שמסמל את התגלות השכינה – אין העולם ירוד דיו. רק כאשר הענן מסתלק ואין התגלות שכינה – נמצא העולם בתחתית השפל ונוצר המצב שבו ניתן להגשים את תכלית הבריאה. עליית הענן מסמלת אפוא את המצב התכליתי לגילוי השכינה ולכן דווקא בה נחתם התיאור של בניית המשכן והשראת השכינה.
 
תקופת הגלות היא שיאה של הסתלקות הענן והיעלמות השכינה. זו חשכה רוחנית גדולה, אך בה התכלית – להאיר את החושך באור התורה והמצוות. זה מה שבעיקר מקדם אותנו במסע אל הגאולה, שתבוא תכף ומיד ממש.