פרשת ניצבים פותחת בפסוק: אתם ניצבים היום כולכם, כאשר המילה "היום" מתייחסת לראש השנה, והפרשה נקראת תמיד בשבת שקודם החג.
פרשת ניצבים פותחת בפסוק: אתם ניצבים היום כולכם, כאשר המילה "היום" מתייחסת לראש השנה, והפרשה נקראת תמיד בשבת שקודם החג.
התחלת הפרשה הינה בהמשך לפרשה הקודמת, ומשה רבינו אומר שבני ישראל נכנסים לברית עם הקב"ה, אך לא רק אלו עימם משה מדבר, אלא כל יהודי בכל הדורות. משה מזהיר את העם שלא לעבוד אלילים, ולא לשוב על המעשים אותם עשו בהיותם במצרים, כיון שהקב"ה יעניש אותם על כך. משה גם מתנבא על כך שבני ישראל יגלו מארץ ישראל בעקבות החטאים.
בהמשך התורה מבטיחה כי לאחר שחווינו את הברכות ואת הקללות ומצאנו את עצמנו בגלות בין העמים, אנו נשוב לה' והוא מצידו יאסוף אותנו ויחזיר אותנו לארץ ישראל. בסיום העליה כתוב כי הקב"ה הסיר את ערלת לבבנו, כדי שנוכל לעבדו בלב שלם.
אחר כך מתחילה עם המשך התיאור של הגאולה כאשר הקב"ה ישיב אותנו אליו. התורה מבטיחה כי ברכה במעשי ידינו, ברכה בפירות הארץ ועוד. זהו תיאור של ימות המשיח שיגיעו במהרה.
משה ממשיך בכך שהתורה הינה קלה להשגה, ו"לא מעבר לים" ו"לא בשמים היא", אלא "קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". פסוק זה הינו הבסיס לספר התניא שכתב האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד.
בסיום הפרשה אומר משה לעם ישראל כי הם קיבלו בחירה חופשית בין הטוב והרע, שהם גם החיים והמוות, והוא מעודד אותם לבחור בחיים, על ידי שישמרו את מצוות ה'.