פנחס וירמיהו התגלו כמנהיגים בשעה של שפל רוחני גדול ועוררו את עם ישראל לחזור בתשובה. פינחס – על-ידי הריגתו לעין כול את החוטא זמרי בן סלוא, וירמיהו – על-ידי אמירת דברי מוסר.
ההפטרה שקוראים בשבת הראשונה בימי 'בין המצרים' – ימי האבל על מאורעות החורבן – עוסקת בנבואתו הראשונה של ירמיהו על החורבן. בדרך כלל בשבת בה קוראים הפטרה זו, קוראים בתורה את פרשת פינחס (כמו השבת). ואמנם, חז"ל מוצאים קשר משמעותי בין שני האישים – פינחס בן אלעזר הכוהן וירמיהו הנביא:
שניהם היו מצד אמותיהם ממוצא גויי. פינחס הגיע מזרע יתרו, וירמיהו – מזרעה של רחב. מצד אבותיהם היו שניהם כוהנים: פינחס היה נכדו של אהרון הכוהן, וירמיהו הגיע ממשפחת כוהנים מענתות.
מעבר לזהות המשפחתית, קיים דמיון גם באופי הנהגתם של השניים. שניהם התגלו כמנהיגים בשעה של שפל רוחני גדול ועוררו את עם ישראל לחזור בתשובה. פינחס – על-ידי הריגתו לעין כול את החוטא זמרי בן סלוא, וירמיהו – על-ידי אמירת דברי מוסר. העובדה שאמותיהם הגיעו ממשפחות לא שורשיות בעם ישראל, עוררה על שניהם יחס מזלזל מהעם, ומכל מקום, הם לא התפעלו מהיחס ופעלו לרומם את בני ישראל.
בהקדמה לנבואת ירמיהו, מתוארים חששו מלהיות בתפקיד נביא ומוכיח, ודברי החיזוק והתמיכה שקיבל מהקדוש-ברוך-הוא. דברי החיזוק הללו מיועדים למעשה לכל יהודי באשר הוא, גם זה שעומד במצבים רוחניים קשים ונחותים. השם מחזק ומעניק לכל יהודי כוח להתרומם ולרומם את סביבתו.
בעצם, זוהי השליחות המוטלת על כולנו – להשפיע ולהאיר את העולם, כדי להכינו לגאולה השלמה. הגאולה שתגיע עם בשורתו של אליהו הנביא, שעליו נאמר " פינחס זה אליהו".
(ליקוטי שיחות חלק יח עמוד 342)